הפעם נעסוק בילדים גדולים יותר ולא בתינוקות.

היעד שיתוף פעולה. ילדים רבים אינם משתפים איתנו ההורים פעולה כמו שהיינו רוצים ולכן החלטתי לכתוב את השלבים להשגת שיתוף פעולה.

לאחרונה בהרבה הדרכות הוריות שאני עושה אני נתקלת בהורים שלא מצליחים להתמודד עם ההתנהגויות המפריעות של ילדיהם. לדוגמה ילדים שלא רוצים להכנס להתקלח ויש סביב זה חילוקי דעות שמעכירים את האווירה, ילדים שמגיעים המון פעמים בלילה למיטת ההורים וזה מפריע להורים. ילדים שמורחים את שעת ההשכבה, או שההתארגנות לגן או בית הספר קשה ולא נעימה, ילדים שמפספסים פיפי פתאום אחרי שכבר היו גמולים או כל דבר שמעורר אצלנו חוסר נוחות ומקלקל את האווירה בבית.

אז קחו לכם רגע ושימו לב לתוכנית. היא לא מסובכת, רק מצריכה מאיתנו קצת מחשבה על דרך הפעולה שלנו.

השלב הראשון הוא תיאום ציפיות. כמו בכל קשר בחיים עלינו להיות ברורים עם הילדים שלנו גם בנוגע לציפיות שלנו מהם. לא תמיד נדע לצפות את ההתנהגויות המפריעות מכיוון שדמיונם של הילדים שלנו עשיר והם עלולים להפתיע אותנו בכל יום מחדש. לכן כשמתרחשת התרחשות חדשה לנו שאנחנו לא מעוניינים שתמשיך עלינו למצוא זמן רגוע ולהגיד לילד שלאחרונה שמנו לב שהוא מתנהג באופן מסויים שלדעתנו לא מקדם אותו ואותנו ואף מפריע להתנהלות היומיומית ואולי אפילו פוגע בו. אחרי שנאמר לו ששמנו לב נוסיף שההתנהגות הזו לא מקובלת עלינו ובמקומה אנו מצפים ממנו להתנהג אחרת. בשלב הזה אפשר לשאול אותו במה הוא חושב שהוא יכול להחליף את ההתנהגות הלא מקובלת. אם קשה לו לחשוב על משהו ניתן להציע לו אפשרויות שקבילות עליכם לבחירתו. בתאום הציפיות חשוב לומר מה יקרה אם ההתנהגות הזו תחזור. זכרו שאין לכם שליטה עליו ויכול להיות שההתנהגות תחזור. אבל יש לכם שליטה על עצמכם ואתם יכולים להסביר לו מה אתם תעשו כשהוא יחזור על ההתנהגות הזו. לדוגמא אם מפריע לכם שהוא משתטח על הרצפה בבכי כשהוא שומע תשובה שלילית או מתוסכל שהוא לא מקבל את מה שרצה, מצאו שעה שאינה קשורה להתרחשות ואמרו לו ששמתם לב שכשהוא מתוסכל הוא בוכה ומשתטח על הרצפה וכשהוא עושה את זה זה לא נעים לכם ותאלצו להתרחק מהמקום עד שירגע. שאלו אותו מה הוא יכול לעשות כשהוא מתוסכל במקום להשתטח ולבכות. אם הוא לא ימצא רעיון תוכלו להציע לו שיגיד שהוא מתוסכל ושהוא זקוק לחיבוק למשל. החלופה חשובה מאוד מכיוון שהיא כלי חלופי המאפשר לו להמשיך להתנהל גם בזמן התסכול. השלב השני הוא הקטנת היחס להתנהגות השלילית נקודת המוצא שממנה נובע השלב הזה היא שמה שמתמקדים בו גדל ולכן אם נתייחס בצורה משמעותית להתנהגות המפריעה היא זו שתגדל. התייחסות משמעותית להתנהגות המפריעה יכולה להיות דאגה, כעס, עצבים, תסכול, יאוש. כמעט כל דבר שמטריד אותנו בקשר לילד וגורם לנו להתייעץ, לאיים, לכעוס, לספר לבן/בת הזוג/סבא/סבתא/חברים, לנאום, כמעט כל דבר כזה הוא התייחסות מוגזמת בהקשר להתנהגות המפריעה. הילד ימשיך להתנהג באופן הזה מכיוון שהגלגל לא נשבר והתגובה שלנו תמיד אותה תגובה בעוצמות שונות. אם נקטין מאוד את ההתייחסות שלנו להתנהגות המפריעה, נלך לחדר אחר, נאמר בקצרה משפט אמפטי לתסכול ונתקדם באופן ענייני הלאה, אז לא תהיה לילד סיבה להמשיך בהתנהגות המפריעה כי זו לא מקבלת את התוצאה אותה הוא רוצה. לדוגמא אם מפריע לכם שהילד זורק אוכל מהצלחת בזמן הארוחה ובתיאום הציפיות הודעתם לו שאם יזרוק אוכל על הרצפה תאלצו לקחת לו את הצלחת תוכלו להגיד לו באופן עניני שאתם מצטערים אבל לא תוכלו להמשיך לאפשר לו לזרוק אוכל ותאלצו לקחת את הצלחת ושאתם מבינים שזה מאוד מתסכל אבל פשוט נראה לכם שהוא התבלבל. אם תאמרו את זה באופן ענייני, קצר, ממוקד ולא מלא ברגש הסיכוי שהוא יפסיק יגדל כי זה לא יהיה ענין. הגענו לשלב השלישי והוא גילוי אמפטיה ונטיעת אמונה. זה שלב חשוב ביותר. בשלב הזה עליכם להראות לו שאתם מבינים שקשה לו עם ההחלטה שלכם לא לאפשר לו להמשיך בהתנהגות המפריעה, נסחו עבורו את מה שאתם מבינים שהוא מרגיש ובכך העשירו את השפה הרגשית שלו. אתם יכולים להגיד שזה באמת מאוד מכעיס, שאתם מבינים שזה מעצבן אותו, שאתם רואים שהוא מאוכזב וכאן מגיע חלק מאוד חשוב בשלב הזה והוא נטיעת האמונה. הילד שלכם רואה את עצמו בתוך העינים שלכם. אם תחשבו עליו שהוא שכחן הוא יאמין בזה בעצמו. אם תחשבו שהוא מבולגן הוא יראה את עצמו כך. אם תחשבו עליו שהוא עצלן זה מה שהוא יספר לעצמו שהוא. זו הסיבה שאנחנו מוכרחים לטעת בילדים שלנו אמונה בעצמם וביכולותיהם. לדוגמא אם מדאיג ומעצבן אתכם שהילד כל הזמן מפספס פיפי בתחתונים אתם יכולים להגיד לו באופן עניני שאתם רואים שהוא מאוכזב מעצמו שהוא פספס ושזה באמת לא נעים אבל אתם ממש לא מודאגים מכיוון שאתם מכירים אותו ויודעים מה היכולות שלו ובטוחים שכשהוא יחליט הוא יצליח לא לפספס פיפי בתחתונים. אתם אפילו יכולים להזכיר לו הצלחות מהעבר אם היו. זה יעזור לו לסמוך על עצמו. אמרו לו שאינכם מודאגים כלל מהפספוסים מכיוון שאתם סומכים עליו ויודעים שיש לו את היכולת לשלוט בצרכים שלו ואתם יודעים את זה בגלל שפעם כשהלכתם לסופר הוא לא פספס בכלל עד שחזרתם הביתה לשירותים למשל. המילים הללו יטעו בו את האמונה בעצמו ובמסוגלות שלו וידרבנו אותו להצליח שוב. והשלב האחרון הוא שלב העידוד על ההצלחות. זה השלב הכי משמח. וזה שלב חשוב ביותר כי בזכותו ההתנהגות הרצויה תשמר ואף תגדל. שוב אני חוזרת למשפט מהשלבים הקודמים שהוא המפתח בעיני להצלחת התוכנית. מה שמתרכזים בו גדל. אמרנו את זה כשדיברנו על הפחתת תשומת הלב מההתנהגות המפריעה ועכשיו אנחנו נשתמש בו כדי להגדיל את ההתנהגות אותה אנחנו רוצים ליצור או לשמר. בשלב הזה נספר לילד שלנו כמה אנחנו גאים בו וכמה אנחנו סומכים עליו. כמה אנחנו שמחים שיש לנו אותו כי הוא מסב לנו כל כך הרבה גאווה ונחת כשהוא מתנהג בהתנהגות רצויה. נגיד לו שידענו שהוא מסוגל ולא דאגנו לרגע כי אנחנו סומכים עליו. אפילו תתקשרו לספר על ההצלחות שלו לסבא/סבתא/אבא/אמא/דודים/חברים וכו. העידוד הזה יהיה הזרז מבחינתו לשמר את ההצלחה. לדוגמא אם הילד מושך זמן בהשכבה ונרדם בשעה מאוחרת וערב אחד הוא קיצר את זמן ההשכבה בכמה דקות תפסו את ההזדמנות הזו בשתי ידיים ואמרו לו בבוקר למחרת שזה כל כך שימח אתכם שהוא נרדם יותר מהר מיום קודם כי בזכות זה יש לו יותר כח, בזכות זה הוא יהיה יותר בריא, כי בזכות זה הספקתם לעשות בבית המון דברים ואתם גאים בו כל כך וידעתם שהוא מסוגל ושאתם בטוחים שהערב הוא יקצר עוד קצת את שעת ההשכבה. ותודו לו על שהוא בחר לקצר את ההשכבה ועל מי שהוא עבורכם ואפילו שתפו בגאווה את סבא וסבתא בשיחת טלפון שהוא שומע.
הדרך להשגת שיתוף פעולה לפעמים מצריכה מאתנו תכנון מוקדם. המצבים שבהם אנחנו נתקלים בהתנהגויות מפריעות בדרך כלל חוזרים על עצמם. אל תנסו לעשות שינוי בהכל. נסו לבחור דבר אחד שהכי מפריע לכם ונסו לשנות רק אותו. קחו דף ועט ונסו לכתוב תוכנית פעולה.

כתבו לכם מהי ההתנהגות המפריעה, מה היחס הנוכחי אותו אתם נותנים לאותה התנהגות. נסו לתכנן את הזמן הכי מוצלח לנהל שיחת תיאום ציפיות עם הילד שלכם, נסו לחשוב על חלופות שאותן תוכלו להציע אם לילד לא יהיו רעיונות.

נסו לכתוב לכם מקרי הצלחה שקרו בעבר שאתם יכולים להשתמש בהם כדי לטעת בילד אמונה ביכולותיו וכתבו לכם כיצד תעודדו אותו על ההצלחות שלו.

 

אחרי שהכל יהיה לכם מול העיניים אתם יכולים לצאת לדרך ואני ממש סומכת עליכם שתצליחו.

 

הורות היא חינוך וחינוך הוא מקצוע ואני ממליצה לחשוב על ההורות שלכם בתור משהו ששווה להשקיע בו מחשבה ואנרגיה. אתם תראו את התוצאות במהרה.

מבטיחה.

 

המון בהצלחה.

 

עינת דולב הדס

מדריכת הורים, יועצת הנקה וליווי התפתחותי

0544229800