מה כן ?
מה כן ?
אין סוף פעמים בחיים שלנו אנחנו מנסים לשנות את הילדים שלנו, לשפר את ההתנהגות שלהם, לחנך אותם לעשות ולהתנהג בכל מיני דרכים שאנחנו חושבים שהן הדרכים הנכונות.
אין סוף פעמים אנחנו מתעסקים בכל הדברים שהם עושים לא בסדר, מנסים להסביר להם איך להתנהג, מסבירים להם מה הם עושים לא נכון ואיך הם יכולים להתנהג במקום.
אנחנו כל כך עסוקים בזה שלמעשה אנחנו מבזבזים כמעט את כל האנרגיות שלנו על זה. חלק מאוד גדול ביום שלנו מוקדש לזה.
אנחנו מתייעצים כיצד לשנות את ההתנהגות שלהם. אנחנו בודקים עם הגננת ועם הצוות החינוכי בבית הספר אם הם כבר שיפרו את ההתנהגות או איך הם היו היום. אנחנו נותנים לזה המון מקום והמון תשומת לב.
אנחנו עושים עם הילד "שיחות" מוטיבציה על שיפור ההתנהגות, מתאכזבים מההתנהגות שלו, אגב זה לא רק אנחנו, זה גם הצוות החינוכי שרוצה לראות את הילד מממש את הפוטנציאל שלו. אנחנו אפילו מחלקים ציונים על התנהגות ומשווים להתנהגויות של חברים או ילדים אחרים במשפחה.
"תראה איך הוא מתנהג, למה אתה לא יכול להתנהג כמוהו? "
זוהי שאלת השאלות… ואנחנו שואלים אותה כל הזמן.
מה קורה לילד שהשיקוף שהוא מקבל על עצמו מהעולם הוא על כל הדברים אותם הוא עושה לא טוב? האם השיקוף הזה נותן לו מוטיבציה לשנות את ההתנהגות שלו? כמה זה יפתיע אתכם אם אספר לכם שלרוב זה ממש לא זרז למוטיבציה להשתנות? אני חושבת שאתם לא תופתעו בכלל כי גם אתם בעצמכם לא ממש אוהבים או מתמלאים במוטיבציה כשמישהו מספר לכם במה טעיתם ואיפה אתם צריכים להשתנות ומה עשיתם לא בסדר ואיך אפשר לשפר את ההתנהגות שלכם.
אז אם אנחנו יודעים שזה לא עוזר לנו, למה אנחנו חושבים שזה יעזור לילדים שלנו?
כשאנחנו משקפים לילד שלנו שהוא לא מתנהג כראוי הוא לומד על עצמו שהוא לא מתנהג כראוי, כי אם זה מה שאנחנו חושבים עליו אז כנראה שאנחנו צודקים (ילדים חושבים שההורים שלהם צודקים כמעט במאה אחוז מהמקרים כשהם קטנים, רק כשהם גדלים הם מתחילים להטיל ספק בצדקתם של הוריהם).
אז כשאנחנו משקפים לילד שלנו שהוא עצלן, או מפוזר, או אלים, או ביישן, או פחדן זה מה שהוא מאמין שהוא. זה מצחיק, כי בעצם זה מה שרצינו שהוא ישנה…
אז אם אנחנו מבינים שדרך הטפות מוסר, התמקדות בהתנהגויות המפריעות או התכונות הבעייתיות, שדרך שיחות, או ניסיונות לשנות ולשפר את הילדים שלנו אנחנו לא משיגים את התוצאה הרצויה אלא להפך אנחנו רק מקבעים ומשמרים אותה ועל הדרך מקלקלים עם הילדים שלנו את היחסים וקצת מעכירים את האווירה, אז מה כן?
איך בכל זאת נשפיע על הילדים שלנו למממש את הפוטנציאל של עצמם? להפוך להיות מי שהיינו רוצים בשבילם להיות ואולי גם לקבל אותם כמו שהם אבל במקביל להשיג שיתוף פעולה ואווירה טובה ויחסים מעולים איתם.
זה קל.
יותר קל ממה שאנחנו חושבים.
תחפשו את מה שהם כן. זה לא קשה למצוא, כששואלים אותנו על הילדים שלנו, האהובים שלנו יש לנו תמיד דברים טובים להגיד עליהם, יש בהם הכל מהכל, אומץ, כישרונות וכישורים, טוב לב, הומור, שפע אהבה, יש בהם כוחות וסבלנות ונתינה ויש להם כריזמה, הם ממלאים לנו את הלב באושר ודברים טובים ואלו הדברים שהם צריכים לשמוע מאיתנו על עצמם.
רק אם הם ישמעו את הדברים האלו הם יאמינו שהם כאלה, רק אם הם ישמעו מאיתנו הם יוכלו לפתח חוסן נפשי, הם יוכלו לראות את עצמם בעינים שלנו בדיוק כמו שהם.
גם אם המקומות האלו עדין לא מפותחים אצלם הם קיימים ואם תאירו עליהם הם יגדלו ויגדלו למימדים שלא הכרתם.
אם לא תפסיקו להגיד להם כמה אתם גאים באומץ שלהם הם יהפכו להיות אמיצים יותר ויותר, אם תדגישו כמה אתם מתרשמים מהיכולות והכשרונות שלהם הם יגדילו אותם.
אם תתמקדו בכמה נעים לכם לבלות במחיצתם כי הם מעניינים ומצחיקים ומלאי דמיון אלה הדברים שיגדלו ואם תספרו להם כמה הם עושים אתכם גאים ומאושרים כשהם מצליחים להעסיק את עצמם או להתלבש לבד או תתרשמו מכמה הם מסודרים כשהם מסדרים את החדר אלה הדברים שהם יעצימו.
המשפט שכל הורה צריך לתלות בגדול במקום הכי מרכזי בבית הוא "מה שמתמקדים בו – גדל" ובמקום לבזבז את החיים שלנו בלהתכרז במה הם לא, בואו ננסה לעשות את ההפך ולהשקיע את החיים שלנו במה הם כן.
מעבר לערך העצום שזה יביא לילדים שלנו זה יהפוך אותנו למאושרים.
עכשיו תחליפו במאמר את המילה – ילד – במילה בן/בת זוג, במילה בוס, חבר/ה, הורים או חמים ותראו איך העולם שלכם הופך להיות יפה יותר, חיובי יותר, מחייך יותר ונעים יותר לחיות בו.
סומכת עליכם
עינת דולב הדס,
מדריכת הורים, יועצת הנקה וליווי התפתחותי ויוצרת שבטים מודרניים.
0544229800
