fbpx

*** משלוח חינם לכל חלקי הארץ ***

תפריט

מעבר לשעון חורף

מעבר לשעון חורף

מעבר לשעון חורף – כך תגרמו לילדים לישון

כל מה שצריך לדעת כדי להכין את הילדים לשינוי

ביום ראשון 30.10.22 לפנות בוקר עוברים לשעון חורף ואנו נעביר את השעון מ-2:00 לפנות בוקר ל-1:00 לפנות בוקר ותהיה לנו עוד שעה מלאה של שינה. ברגע הראשון, אנחנו נוטים לחשוב שנרוויח עוד שעה אבל לכל מי שיש ילדים קטנים בבית יודע שלעיתים, המעבר מלווה בקושי, בשעות קימה מוקדמות ואפילו ממש מוקדמות.

המשמעות של שעון חורף בהקשר של שינה של ילדים ותינוקות, היא שמחשיך מוקדם יותר, כלומר הולכים לישון מוקדם יותר, השחר מפציע מוקדם יותר ובהחלט גם מתעוררים מוקדם יותר. לפעמים מוקדם יותר יכול להיות 4 בבוקר. כדי להתמודד עם המצב הקיים ולחזור לשגרת שינה נעימה ורגועה לכל הבית, כדאי להכיר כמה טיפים ועובדות שיאפשרו לכם ולילדכם ולכם לצלוח את המעבר בקלות.

תהליך השריית השינה בגוף שלנו הינו תהליך המורכב מאיזון של הורמונים רבים. אחד ההורמונים המדוברים הוא הורמון בשם מלטונין. מלטונין הינו תוצר של הורמון מעורר דווקא, בשם סרטונין. כלומר כשיש רמות גבוהות של סרטונין אנחנו נרגיש מאוד עירניים. כאשר העין שלנו קולטת רמות הולכות ופוחתות של אור, מועבר אות למוח להפוך את הסרטונין למלטונין וזה גורם לנו להרגיש פחות עירניים.

חוץ מהסרטונין יש הורמונים מעוררים נוספים בגוף שלנו כגון אדרנלין, היסטמין ודופמין, שנוכחות גבוהה של אלו, דווקא מעכבת את השריית השינה, ולכן צריך לקחת גם אותם בחשבון כשאתם מכינים את ילדכם לשינה איכותית.

  1. להבחין בסימני עייפות

במעבר לשעון חורף, מחשיך מוקדם יותר ולכן תראו את תינוקכם וילדכם מראים סימני עייפות בשעה מוקדמת יותר, זאת משום שמחשיך מוקדם יותר ורמות המלטונין יעלו בעקבות כך, מוקדם יותר. חשוב מאוד להבחין בסימנים אלו ולהתחיל בהכנה לשינה דווקא בהם, אפילו שמדובר בשעה מוקדמת יותר. אם נחכה "לשעה הרגילה", הילד עשוי להגיע לעייפות יתר, לרמות גבוהות של אדרנלין שדווקא יקשו על ההרדמה ואיכות השינה בהמשך הלילה.

מומלץ להיערך לכך מראש וביום שבו מחליפים את השעה "לחפש" את סימני העייפות בשעה מוקדמת יותר ולהתחיל את ההכנה לשינה כשעה קודם בהתאם לסימני העייפות של הילד.

טיפ חשוב לא פחות הוא לסנכרן את כל הבית לקראת שעת השכבה. אין הכוונה היא כמובן להיות בשקט מוחלט וללא פעילות אבל כן בהחלט לאכול ביחד ארוחת ערב, אפילו שמדובר בשעה מוקדמת יותר, ולשמור על אווירה שלווה, רגועה ונינוחה כשאתם מתחילים להכין את ילדכם לקראת השינה.

אם ילדכם חש בעייפות ומתחיל להתכונן לשינה ויבחין כי כל בני הבית בפעילות צוהלת ורועשת (טלוויזיה, קולות גבוהים וכו'), הוא יביע התנגדות להשכבה ויתקשה להירדם. מבחינה פיזיולוגית, כנראה שבגופו של ילדכם יהיו רמות גבוהות של אותם ההורמונים המעוררים שהוזכרו קודם לכן.

  1. זמן איכות בבוקר

לעיתים, אצל חלק מהמשפחות, כתוצאה מהמעבר לשעון חורף, לא נשאר הרבה זמן פנאי עם הילד בשעות אחה"צ. שכן, אם אוספים את הילד מהגן ב-16:00 וב-19:00 הוא כבר במיטה ישן, כלומר נשאר ממש מעט זמן משחק ופנאי.

פתרון אחד אפשרי הוא ליצור זמן איכות מאוד ממוקד, בזמן שיש לכם ביחד בשעות אחר הצהריים, בלי טלפונים, טלוויזיה או הסחות דעת אחרות, אלא ממש להיות במאה אחוז נוכחות עם ילדכם – בקריאת סיפורים, יצירה משותפת, זמן משחק, אפיה או יצירה. אם יש יותר מילד אחד בבית, ניתן לשלב את כל הילדים בפעילות חברתית משותפת, כך שכל אחד ייקח חלק פעיל בהתאם לגילו וליכולותיו.

פתרון נוסף הוא להשלים את זמן האיכות בבוקר. בגלל שמחשיך מוקדם יותר, השחר גם עולה מוקדם יותר וילדכם יתעוררו מוקדם יותר. אפשר לנצל את העובדה הזו ולבלות איתם בזמן הזה. זהו למעשה זמן סטרילי, נטול דאגות, גירויים והפרעות שתוכלו להקדיש לכם ולילדכם בהשלמת פעילות איכותית אחד עם השני. אם אתם פחות טיפוסים של בוקר וקשה לכם להתעורר בשעה מוקדמת יותר, אני ממליצה להיערך ולנסות ללכת לישון מוקדם יותר, כך שאכן תוכלו להיות פנויים לילדכם כשיתעורר.

  1. לא מוקדם מדי

בתקופת החורף, השמש זורחת מוקדם יותר וצפוי שילדכם וגם אתם תתעוררו מוקדם יותר, כדאי לוודא שזה לא מוקדם מדי, מה שעשוי לקרות בימים הראשונים עד שילדכם יתרגל, חשוב לסנכרן את השעון הביולוגי של ילדכם, וגם שלכם עם השעון החדש.

אם שעת ההתעוררות של הילד מוקדמת מדי, למשל 4 או 5 לפנות בוקר, אפילו לפני שהשמש זורחת, חשוב להחזיר את הילד לישון, לשמור על חדר חשוך ואווירה רגועה. לא להדליק טלוויזיה, או ליצור אינטראקציה מעוררת. מאוד חשוב לא לנסות להשכיב את הילד לישון מאוחר יותר בשביל לנסות לגרום לו לקום מאוחר יותר, למעשה זה דווקא עשוי לגרום את האפקט ההפוך כתוצאה מצבירת עייפות, הילד יישן פחות טוב ויתעורר אף מוקדם יותר.

אחת הדרכים הכי קלות לעזור לילדכם להתרגל לשינוי היא לחשוף אותו לשינוי גם מבחינת הסביבה. כלומר לחשוף אותו להחשכה כשאכן השמש שוקעת ולחשוף אותו לאור כשהשמש זורחת. ניתן לדוגמא לצאת איתו לסיבוב אחרי הגן וכשמתחיל להחשיך, רמות המלטונין בגופו יעלו ותוכלו לחזור הביתה ולהתכונן לשינה. על אותו משקל , בבוקר כשהשמש זורחת, כדאי לפתוח את התריס בחדרו, תאורת השמש הטבעית תאפס את רמות המלטונין והוא יתעורר בתחושה ערנית.

שיהיה מעבר קל לכולנו וימים שקטים

מעבר לשעון חורף Read More »

שיטת השעון והמנורה

שיטת השעון והמנורה

 

מכירים את זה שהילד מתעורר בארבע או בחמש בבוקר ומבחינתו הוא התחיל את היום?

אז נכון שאנחנו אומרים שלפעמים חמש בבוקר זה בוקר

אבל בכל זאת, מה עושים?

אני רוצה לתת לכן פה שיטה התנהגותית שמתאימה לילדים מעל גיל שנה אבל לפני כן חשוב לוודא את כל הבסיס שאתם כבר מכירים מההרצאות שלי על הפיזיולוגיה של השינה

https://www.facebook.com/…/gm…/3331799856898492/

שאין עייפות מצטברת שצריך לאפס

הרדמה בסימנים מוקדמים

טקס שינה ואוירה פרא סימפטטית

אפשר לשלב את אתגר השמש לאיפוס הורמונלי (לדאוג מרגע ההתעוררות לפנות בוקר להישאר באוירה לילית ואז לחשוף לשמש בשעת הזריחה)

שכל הצרכים (פיזי, רגשי והתפתחותי) מולאו

אם יש צורך שרואים את שפת הגוף שלו בהתעוררות, לתת לו מענה.

אם מדובר ברעב, יש לוודא תזונה במהלך היום ולתגבר אותה.

מזכירה שאני מגיעה מגישה שבה לא נוגעים בהאכלות שנובעות מסימני רעב לפני גיל שנה.

לפעמים מדובר בחסך תזונתי ולא בכמות לא מספקת של אוכל – הכוונה היא שבגיל מסויים (בסביבות 9-10 חודשים) ילדים כבר זקוקים למרכיבים מסויימים במזון שהם לא יכולים לקבל רק מחלב. אז גם אם הם אוכלים המון בקבוקים, זה לא אומר שאין להם חסך תזונתי – למשל בחלבון וברזל.

במידה ומדובר בצורך בפיפי – חשוב לתקשר סביב הצורך הזה במהלך שעות הערות וכך החיווט בלילה ייתרחש והילד ילמד להתרוקן במהירות בחיתול שלו ולא ייגרר למצב בו הוא כבר ערני לחלוטין.

חשוב לזהות אם קיים צורך בניראות (תשומת לב) ולתת לו מענה במהלך היום.

אם קיימת התניה להירדמות, חשוב לספק לו אותה גם בהתעוררות או לחילופין לנתק אותה בשיטת נטרול התניות כלשהי בהתאם למה שלימדתי בהרצאה שלי כאן בקבוצה.

לאחר שמוודאים שהילד מקבל מענה הוליסטי ומקיף, אפשר להתקדם לשלב הבא שבו אנחנו למעשה מלמדים את הילד שעכשיו עדיין לילה וממשיכים לישון.

שיטת השעון והמנורה 

קונים שעון שבת ומחברים למנורת לילה קטנה.

במהלך שעות הערות מלמדים את הילד את המושג של "להניח ראש".

אפשר עם בובה, אפשר עם דוגמא אישית (חשוב לא להפוך את זה יותר מידי למשחק). זה נועד לאמן את התינוק בלהבין וליישם את הפעולה של הנחת הראש (לא מניחים לו בכוח את הראש על המזרן).

בימים הראשונים מכוונים את השעון לשעה בה הילד קם. כאשר הוא קם גם הנורה נדלקת ואומרים לו "בוקר טוב, הגיע בוקר, האור נדלק". כך עושים במשך כמה ימים על מנת לחבר בין האור לבין ההתעוררות והיציאה מהמיטה.

לאחר מספר ימים. מכוונים את השעון רבע שעה יותר מאוחר (שעון שבת לרוב עובד במרווחים של 15 דקות). אם הילד מתעורר בשעה הקבועה, מראים לו שהאור טרם נדלק ועדיין לא קמים. גם אם בהתחלה הוא ער ברבע השעה הזו, עדיין לעודד אותו להניח ראש בחזרה ולחכות שהאור יידלק.

כשהאור נדלק, אפשר לומר שוב "בוקר טוב, הגיע הזמן לקום".

לאחר מספר ימים התינוק/ הפעוט יתחיל להתעורר רבע שעה מאוחר יותר. מבססים את השעה החדשה ואז שוב מכוונים את השעון לרבע שעה מאוחר יותר וכן הלאה וכן הלאה.

מדגישה שוב – חשוב שזה יהיה ברוגע ולא בלחץ (גם אם יש ילד נוסף בחדר ויש חשש שיתעורר)

מחכה לעדכונים איך הלך לכם, בהצלחה

מיכל

 

שיטת השעון והמנורה Read More »

חכמת המעגל

חכמת המעגל

חכמת המעגל… למה הוא כלי מדהים עם ילדים? בזוגיות? ובכלל, לפתרון קונפליקטים??

אז אתם הולכים לקבל את אחד הכלים הכי משמעותיים שיעשו שינוי אמיתי בבית שלכם!

מוכנים?

זהו כלי נהדר לשיתוף! כלי לחיזוק זוגיות, כלי לבניית משפחה, כלי לפתרון מחלוקות, כלי לאיחוד. מאפשר הצפה של נושאים בצורה לא שיפוטית.

בין אנשים יש מרחב, במה להתרחשויות, מקום מעניין ופתוח ומשתף ואפשר דרכו לצמוח.

זהו כלי לשימושנו, שמאפשר הקשבה ופתיחות. מאפשר לכל אחד להישמע!

כללי המעגל:

  1. נקרא "מעגל" כי בעצם לכולנו אותו רדיוס וכולנו שווים. אין צודק/טועה, נכון/לא נכון

  2. יכול להיעשות בקבוצה גדולה וגם בזוג

  3. בחירת חפץ הקשבה (אפשר ממש לתת משמעות לבחירה בו) התייחסות לחפץ הקשבה לעומת חפץ "דיבור". הופך את ההקשבה ללגיטימית, לחשובה. כמו הרמזור- הביטחון שהחפץ נותן שעוד מעט יקשיבו גם לי

  4. כדי להגיע בפתיחות לנושא עליו רצינו לדבר – יש חשיבות לסדר שאילת השאלות. שואלים ב3 רמות; שאלה ראשונה: משהו חיובי שיוצר קרבה שאלה שנייה: שאלה נייטרלית שמזמינה תשובה שכלית יותר שאלה שלישית: השאלה הטעונה אם מרגישים שחסרה קרבה אז חוזרים לעוד שאלה המקרבת.

  5. הכול אמת. כל אחד רק מוסיף את האמת שלו. אנחנו באים ממקום נקי ולא שופט. אנחנו לא בטוחים שאנחנו מחזיקים באמת. יכול להיות שמתקיימות במקביל כמה אמיתות. כל אחד מביע את דעתו עליו ולא מתייחסים באופן נגדי מול אחד המשתתפים כי הכול נכון. לא מגיבים אלא רק מוסיפים.

אפשר לעשות את המעגל בכל מיני וריאציות עם ההורים, עם ילדים, בקבוצות, אחד על אחד. לעיתים, כשאנחנו שמים את הדעות שלנו על השולחן אנחנו פשוט רוצים פשוט להישמע כדי להיות קיימים. להיות נוכחים. זה אחד הדברים שהכלי מאפשר.

אצלי בבית, כל צהריים אני אוספת את הילדים ואנחנו אוכלים ביחד. באופן קבוע אנחנו מנהלים מעגל והשאלות הן:

  1. שאלת קרבה: מה היה לך כיף היום?

  2. שאלה שכלית ניטרלית: מה אתה מאחל שיהיה לך מחר?

  3. שאלה טעונה: מה נדרש ממני לעשות כדי להגיע למקום אליו אני מייחל?

תחשוב כמה כלים ומענה לשייכות וניראות הם מקבלים ממעגל פשוט תוך כדי אכילה משפחתית…

גם אתם עושים מעגל בבית? באיזה אופן?

 

חכמת המעגל Read More »

אחר הצהרים עם הילדים

אחה"צ עם הילדים

4 כלים פרקטיים בהעברת אחה"צ שלם עם יותר מילד אחד

שעות אחה"צ ובמיוחד שעות הערב יכולות להיות מאוד מאתגרות כשיש שני ילדים, שלושה ואף ארבעה

יש הרבה קשיים ושאלות שעולות במצבים שבהם צריך לענות על צרכים של כמה ילדים בו זמנית וברב המקרים הם לא חופפים או תואמים.

איך יוצרים הרמוניה בין הילדים?

איך לגרום להם לשתף איתנו פעולה?

איך ללמד אותם לשתף זה את זה?

ומה קורה נניח כשצריך להרדים תינוק, מה עושים עם הילד הגדול בזמן הזה?

איך לוודא שלא יפריע בזמן ההרדמה?

ואם בדיוק בזמן הזה צריך משהו? איך פועלים במצבים האלה?

איך להגיב נכון כשהגדול אולי מרביץ לקטן? דוחף אותו?

מה עושים בהתארגנות בבוקר כשכולם צריכים לצאת בזמן מהבית?

אלה רק חלק משאלות שאני שומעת כשאני מגיעה לבתים של משפחות לתהליכי ליווי…


הנה 4 כלים שיכולים לעזור ולשפר:

הכלה
ילדים (וגם מבוגרים) פועלים מתוך צורך. ילדים גדולים שנולד להם אח קטן, המקום שלהם בחיים מתערער והם לא יודעים איך למצוא את המקום מחדש, או מה לעשות עם הסיטואציה. לפעמים השינוי בהתנהגות לא מגיע ישר אחרי הלידה, לפעמים הוא מגיע כשהתינוק נהיה יותר פעיל ואקטיבי ואז האח הגדול מרגיש בתחרות מסוימת על תשומת הלב והנוכחות ההורית.
חשוב להבין את מקור הדברים בשביל לפעול מגישה מכילה ואמפתית.

העצמה
המשמעות של להעצים ילד, לדעתי, היא לאו דווקא להגיד לו "אתה גדול", "אתה בוגר", אלה מושגים מאוד מופשטים עבורו ודווקא מעמידים אותו אל מול השוואה מול אחיו הקטן (או הגדול).

אז איך כן להעצים מבלי להגיד?
אחת הדרכים היא לתת לכל אחד מהילדים תפקיד שהוא אחראי עליו בבית. זה יכול להיות תפקיד שקשור גם לטיפול באח הקטן אבל לאו דווקא. ממש חשוב להקפיד על התפקיד הזה ולוודא שהוא אכן מבצע אותו. אפשר לתת לו גם לבחור תפקיד מתוך מגוון תפקידים.
כשהילד מבצע את התפקיד, זה עוזר לו למצוא את המקום שלו בכך שזה מאוד מחזק את תחושת הנוכחות שלו.

שיקוף חיובי
חשוב להבין, ילדים לא פועלים מתוך רצון אמתי לפגוע ברגשות של מישהו אחר. הם יכולים לבדוק גבולות, לראות איך ובאיזה אופן הדברים מפעילים אתכם אבל זה נובע, שוב, מתוך צורך. צורך בתשומת לב, אהבה.
לכן, כאשר אתם מבחינים בסיטואציה שבה התינוק הקטן או הילד הגדול עושים משהו שעשוי להתפרש בצורה שלילית, כמו "הוא חטף לי", "הוא הרס לי", נסו לשקף את זה בצורה חיובית.
"הוא רוצה לשחק אתך גם והוא הפיל לך את הקוביות בטעות? בוא נראה לו איך להניח."
"אתה רוצה ללטף את אחיך הקטן? איזה מתוק אתה! תראה, הוא אוהב שמלטפים אותו כך בעדינות"

באופן הזה, אתם בונים לילד (וגם לתינוק שגדל) צורת מחשבה חיובית ביחס שלו לאחים שלו ובהמשך גם לחברים שלו ולסביבה שלו, בכך שהוא יתפוס את המציאות והסיטואציות בסביבתו באופן חיובי.

שיתוף! שיתוף! שיתוף!
זה יכול להתחבר גם לשיקוף של הפעולות שאנחנו עושים, וגם להעצמה אישית של הילד. חשוב שבאמת נשתף את הגדולים בטיפול בקטנים. למשל, ללמד את האח הגדול להרדים את הקטן, זו יכולה להיות העצמה מאוד משמעותית עבורו והקלה משמעותית עליכם! לתת לאח הגדול להאכיל את הקטן או להכין לו אוכל. לעזור בהלבשה, מקלחות, במשחק והכי חשוב לתת להם לבחור בזה ולהרגיש חשובים בזה.

רוצים לדעת ולקבל עוד? זה הזמן ללחוץ על הקישור ולצפות בהרצאה על הפעולות הפשוטות לחיזוק בטחון עצמי אצל הילד שלך

https://www.facebook.com/michalhikry/videos/10218843683865711 (ניתן לצפות רק לאחר אישור הצטרפות לקבוצה)

 

אחר הצהרים עם הילדים Read More »

נשיכות בקרב ילדי הגיל הרך

נשיכות בקרב ילדי הגיל הרך

 

נשיכות ובעיקר עד לקראת גיל שלוש, הן תופעה מוכרת ושכיחה.
מדובר בתופעה התפתחותית, הנעוצה בגורמים המאפיינים את גילאי הילדים:

גורמים חברתיים:
החשיבה של הפעוט היא אגוצנטרית עד גיל 4 לפחות. לאחר מכן היא מתמתנת טיפה. בנוסף, הוא עדיין לא פיתוח את יכולת האמפטיה, להזדהות ולהבין את את המצב המנטלי של האחר והכאב של האחר. כלומר, ברגע שהוא כבר מבין כי המעשה שלו מסב כאב לאחר, הוא עדיין לא מסוגל להיות אמפטי ולהבין את האחר.
הילד נושך כדי לקבל חפץ מילד אחר, והוא נושך כביטוי לכעס, למשל כאשר מתעלמים ממנו. ההתנהגות הזו היא התחלה פשוטה של התנהגות חברתית. גם התוקפנות שלו עדיין אינה מעודנת ומורכבת כמו בחברת המבוגרים.

גורמים תחושתיים:
הקשר הראשוני ביותר של תינוקות עם העולם נוצר באמצעות הפה (השלב האוראלי עפ"י פרויד). דרך הפה התינוק מספק את צרכיו הבסיסיים ביותר: אוכל, שתיה ונשימה. מאוחר יותר, הוא לומד להכיר חפצים בעולם על ידי הכנסתם אל פיו: באופן כזה הוא בוחן את החפץ, עורך מאין "בדיקה" למהות שלו
מכיוון שילדים במהותם שונים זה מזה, הצורך שלהם לבחון את העולם ע"י החושים ועוצמת הבדיקה – משתנה מילד לילד. ילדים הזקוקים לגירויים תחושתיים חזקים יותר, יהיו בהרבה מן המקרים אלה הנוטים לנשוך יותר ובעוצמות חזקות יותר. בשלב זה התינוק אינו מודע לכך שמדובר בנשיכות ומבחינתו הוא בודק את הסביבה.

גורמים הבעתיים:
לקראת גיל שלוש, כאשר יכולת ההבנה המילולית של רוב הילדים גבוהה יחסית, ניתן להבחין בנשיכות על רקע קושי בהבעה. ילדים בשלב זה מבינים את המתרחש סביבם ועלולים להשתמש בנשיכות מתוך תסכול על חוסר יכולתם להתבטא.
ביטויי תוקפנות מתרחשים אצל ילדים מסיבות שונות כמו שינויים דרסטיים בסביבתו של ילד (מעברים בין מסגרות, הולדת אח, גירושי הורים וכו'). במקרים אלה, בהחלט נוכל לראות יותר נשיכות כחלק משינויים בהתנהגות הכללית של הילד.
מכאן, ניתן לצפות שכמעט כל ילד, בשלב כלשהו בטווח הגילאים המדובר, יתנסה על בשרו בנשיכות, בין אם הוא נמצא בצד הנושך ובין אם בצד הננשך.

גורמים סביבתיים:
הורים נוהגים להביע חיבה ואהבה לילדיהם ע"י נשיכות "ידידותיות" ("הוא כל כך חמוד שבא לי לאכול אותו לפעמים"). לנו כמבוגרים יש יכולת שליטה טובה בשרירי הפה שלנו, אנו יכולים לחוש באיזו עוצמה נכון יהיה "לנגוס" בבשרו של ילדנו מבלי להכאיב.

ילדים בגיל הרך עדיין אינם מסוגלים לווסת את עוצמת הנשיכות וכאשר הם רוצים להביע אהבה לאדם אחר, הם עלולים ללא כוונות זדון להפעיל כוח רב ולהכאיב.
גורם סביבתי נוסף, קשור גם ללמידה חברתית של הפעוט על דרכים להבעת כעס ותסכולים. ילד הגדל בסביבה שבה ילדים אחרים, כמו אחים גדולים, מביעים את כעסם על ידי נשיכות, עלול אף הוא לנהוג כך.
 

אז מה עושים?

למרות שפעוטות נמצאים רק בתחילת הפנמת מושג האיסור, יש להתמיד בתהליך החינוך, הכולל בתוכו הפנמה של חוקים וכללים. חינוך נכון נעשה עם הרבה סבלנות. הכוונה בסבלנות היא שלא מוותרים, מתוך הבנה שיש תהליכים שאורכים זמן בגידול ילדים.
אין לעבור לסדר היום גם בעקבות נשיכות, למרות שהן אינן התנהגויות חריגה אצל פעוטות. בניגוד להתנהגויות אחרות, הנשיכות פועלות כמטה קסם נגד סבלנות של הורים וצוות חינוכי. פעוטות שמשתמשים בנשיכות במקום התנהגות בעייתית אחרת, סופגים לעתים מנה גדושה של ענישה וחוסר שביעות רצון.
כאשר מקבלים את הדיווח לאחר מעשה שהילד נשך, בשום אופן אין זה אומר שתפקיד ההורים הוא לכעוס כעת על הילד בנוגע למה שנעשה בגן. מטרת השיתוף של ההורים במקרה כזה הוא למידה טובה יותר על התנהגותו של הילד:
  • האם מדובר בתופעה חד פעמית?
  • האם מדובר בילד שמרבה לבטא את תסכוליו ע"י נשיכות?
  • האם ניתן למצוא דפוסי התנהגות דומים גם בבית?
 
אני אוהבת להנחות לפי 70-20-10
70% להשקיע בפוקוס חיובי על הפעמים שהילד מתנהל יפה בסיטואציה חברתית, שיודע לפנות ברוגע וכדומה. בנוסף, לעבוד המון על דוגמא אישית של ההורים איך הם נוגעים באחרים ולחשוף את הילד לזה. במקרים שהוא סתם נגעה בכם בנעימות, חשוב לחזק אותו שזה היה נעים וכדומה.
עוד ללמד דרך דוגמא על בובה. ממש לייצר משחק תפקידים ולהמחיש איך כן נוגעים באחר במיוחד שיש לבובה קונפליקט עם בובה אחרת (כמו למשל חטפו לבובה את הצעצוע, מה היא תעשה?)
20% תקשורת עניינית אחרי המקרה. מודל ג'ון גוטמן בעיקר (אעלה פוסט על מודל מדהים זה על תקשורת שמאפשרת בניית כלים להתמודדות עם מצבי קונפליקט עבור הילד)
10% בזמן המקרה לחסום תגובה ולהגיב בצורה אסרטיבית ורגועה קצר וקולע שלא מרביצים וזהו. חשוב שהילד לא ירוויח מהנשיכה את הצעצוע שבגינו היה מתוסכל, או את תשומת הלב אותה ביקש. המסר חייב להיות כזה שלשימוש בנשיכה (כמו כל אלימות אחרת) אין רווח! כמו כן, היות ומדובר בשלב התפתחותי מומלץ שיהיה בבית (וגם בגן) חפץ אותו מותר לנשוך. כך נוכל לתת מענה לצורך הטבעי של הילד ויהיה אפשר לומר "אתה לא נושך את X אבל את הנשכן אתה יכול לנשוך".
דגשים נוספים:
ילדים המתקרבים לגיל שלוש, ואף בוגרים יותר, שנושכים מתוך צורך בגירויים חזקים במיוחד, יכולים למתן צורך זה ע"י הדרכה של מרפאה בעיסוק. ילדים אלה יביעו לרוב צורך בגירויים חזקים גם בתחומים אחרים.
במקרים בהם ילדים נושכים מתוך צורך ביצירת קשר, מתוך חיבה או שמחה, חשוב שנערוך עם עצמנו כהורים וכאנשי חינוך בדק בית, באשר להתייחסות שלנו לנשיכות הנובעות מאהבה. באם הן קיימות, יש להפסיקן מייד.

נשיכות בקרב ילדי הגיל הרך Read More »

מה הקשר בין מוטיבציה פנימית לפרידה מהחיתולים?

מה הקשר בין מוטיבציה פנימית לפרידה מהחיתולים?

 

פרידה מחיתולים זאת ההזדמנות הראשונה שבה הילד לומד להתחשב בגוף שלו, בסביבה שלו ובעצם להתנהג בהתאם לכללי החברה.

בהזדמנות הזאת, הילד גם לומד שהוא השולט הבלעדי בתהליך הזה וכל נסיון לקחת ממנו את השליטה, עלול לכלול התנגדות ומאבק כח.

התהליך הזה הוא אחד מהתהליכים המשמעותיים שהילד שלך יעבור בשלב הזה של החיים שלו, אחד התהליכים המשמעותיים שאת תעברי איתו בהורות שלך, כי התהליך הזה ממש בונה חלקים באישיות שלו.

לכן,

חשוב שתהליך הפרידה מחיתולים, ייתן מענה לצרכים הפיזיולוגיים והרגשיים של הילד, ושיהיה מבוסס על מוטיבציה פנימית.

 

אז מה ההבדל בין מוטיבציה פנימית לבין מוטיבציה חיצונית?

האדם עושה דברים מתוך תחושת שליטה ובחירה פנימית אמיתית. זה ההבדל בין ללכת לעבודה וללכת לעבוד.

 זה ההבדל בין לעשות דבר כי צריך, לבין לעשות דבר כי רוצים. מוטיבציה חיצונית היא עשיית הדברים כדי להשיג משהו בתמורה

 

בשני המקרים יש מוטיבציה כך שאנחנו חוזרים על אותה התנהגות אבל במוטיבציה החיצונית, אני אעשה את זה ממקום של ריצוי וממקום של קבלת אישור סביבתי חיצוני ואילו ממוטיבציה פנימית אני אעשה זאת כי זה משרת אותי בלבד  וזה טוב לי

 

דוגמאות למוטיבציה חיצונית באות לידי ביטוי כשאומרים לילד-

"כל הכבוד", "אלוף", "תותח", "מהמם", "מדהים", "גאון", "איזה כיף"…….

הילד לומד ככה שזה מפעיל אתכם רגשית ואז יהיו שני מסלולים- או שהוא יהיה בדפוס המרצה ויעשה את ההתנהגות שאתם מצפים לה כי אז הוא יקבל מכם אישור. כלומר, אין כאן באמת ביטחון עצמי כי האישור לביטחון מתקבל מבחוץ. מכירים את זה? הרי רובנו גדולנו ככה כי זה מה שההורים שלנו הכירו ולבסוף זה גורם לנו להיות פרפקציוניסטיים כי אנחנו חייבים לקבל אישור מהסביבה, דפוסים של ביטול עצמי, חוויה כללית של "אני כישלון" ש"אני לא ראויה" וגם ש"כישלון הוא חולשה".

זאת ועוד- כמו שהילד מבין מה כן הוא אוטומטית מבין גם מה לא אז כשאתם אומרים לו כל הכבוד ושהוא גאון כשעשה בשירותים הוא ישר מבין את ההפך שאם עשה בתחתונים הוא לא גאון ולא תותח

ואין קשר בכלל בין המשתנים!!!

 

לעומת זאת,

מוטיבציה פנימית היא בעצם מוטיבציה לביצוע פעולה או עשייה – ממניעים “טהורים”. ומהם מניעים טהורים? אם אני עושה משהו בגלל שזה מעניין אותי ואני נהנית מעצם עשייתו, זה אומר שאני עושה אותו בגלל שאני רוצה את הדבר עצמו. זאת אומרת, אין לי שום אינטרס אחר בעשייה ולכן העשייה שלי נובעת ממניעים טהורים – עשייה נקייה מאינטרסים. מוטיבציה פנימית מיוצרת כאשר אנחנו מגיבים ומתקשרים בצורה עניינית עם הילד. כן, אפשר להתלהב ולשמוח אבל כל התיווך צריך להיות ממוקד ב-למה זה טוב לו? ולמה זה משרת אותו? לא לתת תכונה כללית או שבח שלא קשור למה שעשה. אלא, לתאר את ההתנהגות שבחר בה וגם מה הערך שעומד מאחוריה. למשל "עזרת לקקי להגיע לשירותים כי ידעת שזה המקום שלו, זה היה מאוד אחראי ועכשיו הרבה יותר נעים לך בבטן וגם יבש ונקי". גם החשיבות היא לשים דגש על התהליך, על הניסיון ולא על התוצאה!!! "הקשבת לגוף שלך וידעת שזה פיפי, כמה אתה כבר יודע ומכיר את הגוף שלך וממש עוד מעט גם תצליח לעשות בשירותים, אתה מסוגל"

מי שקרא את הפוסטים הקודמים כאן בבלוג, למד שלא מדובר באמת בתהליך גמילה אלא תהליך למידה כי הילד לא מכור. הוא לא מכיר שום דבר אחר וגם אם הוא כבר ביקש להוריד או הראה עניין זה לא אומר שהוא מוכן בבת אחת למציאות ללא חיתול. לכן זה תהליך למידה בפרידה מהחיתול, כשמו כן הוא- תהליך. הוא עשוי לקחת מעט זמן והוא מורכב ממספר שלבים עקרוניים שהילד חייב לעבור.

בתהליך יש 2 מטרות חשובות שהילד ילמד:

1. לזהות מה התחושה המוקדמת בגוף להתרוקנות

2. עשיית הצרכים בשירותים

בינינו, כולנו כאן ידועים שאנחנו כחברה שמים יותר דגש רק על המטרה השנייה- איפה עושים ולא המטרה הראשונה שהיא שהילד יתחיל להכיר את הגוף שלו ומה התחושות המוקדמות וגם מה התחושה שאחרי ההתרוקנות ואז כשהוא מקבל תגובות מתוך מוטיבציה חיצונית הוא עלול להתבלבל כי הוא רוצה להצליח. הוא רוצה לקבל עוד פעם תשואות כשאמא ואבא ממש התלהבו אבל הוא עוד לא מצליח להבין מה התחושה המוקדמת, אותו לחץ של לפני ההתרוקנות ומה קורה כשהוא לא מספיק? יש כעס ואכזבה. וגם אם האכזבה לא מצידכם, היא כן עלולה לעלות מצידו כי הוא מרגיש חוסר יכולת. אז יש ילדים שזה פחות נוגע בהם באמת, אבל כחצי מהילדים יגיעו ל"פתרון" ב=שבו הם נמנעים. אם זה לא מושלם אז אין לי בכלל מה לנסות.

נסו להיזכר בעצמכם- אם למדתם וחרשתם במשך ימים על מבחן ממש השתדלת ובסוף קיבלתם 70 וההורים שלכם נזפו בכם או לא העריכו. אז חלקכם יעשו אחד ועוד אחד בראש שלהם נכון? למה לי להשתדל? בפעם הבאה אני פשוט לא אלמד יהיה לי יותר זמן בכיף לא אתאמץ ואז אולי אגרד את החמישים. לא אכפת לי גם ככה התגובה החיצונית היא אותה תגובה.

אותו הדבר גם כאן

והבעיה הכי נפוצה היא כשאנחנו שמים דגש רק על איפה עושים. מכאן זה הפתח לחרדות, חוסר שיתוף פעולה, מאבקי כוחות והימנעות מלנסות בכלל.

 

אז איך הכלי של מוטיבציה פנימית באה לידי ביטוי?

  1. דוגמא אישית והרבה ממנה- כשאחד ההורים צריך להתרוקן ממליצה לדבר על עצמכם (אין צורך לוודא הקשבה, הוא מקשיב אל תדאגו) "לוחצת לי הבטן וזה פיפי. אני הולכת לשבת בשירותים" ואז כשמסיימים- "עשיתי פיפי ועכשיו הרבה יותר נעים לי בבטן ואני יכול לחזור לפעילות אותה הפסקתי". שימו לב לניסוח שמחבר בין התחושה למשמעות וגם סגירת מעגל שהיא קריטית ללמידה שאין מה להפסיד אם הולכים להתרוקן. כלומר, דרך דוגמא אישית שייחשף לעובדה שזו פעילות שבסוף נעימה וטובה
  2. מדיניות דלת פתוחה – להורים שנוח להם, כדאי להכניס את הילד איתכם. לדבר איתם מה עוזר לכם להתרוקן. לייצר שיח חיובי "איזה פיפי בריא, איזה קקי גדול וחמוד לומר ביי ביי ולרוקן את האסלה. ככל שתהיו רגועים סביב זה הם ירצו לחקות אתכם." אני יודעת שכשאני אומרת קקי חמוד אתם אולי מגלגלים עכשיו עיניים, אבל נסו לחשוב רגע מהמבט של הילד, מלידה הוא כל הזמן שמע את ההתייחסויות השונות והשליליות שלכם לקקי כמו "איף", "פוי", "איזה ריח", "וואו מה עשית?" אז פלא שהוא מנסה להימנע מהקקי????
  3. חשוב מאוד לא לשאול את הילד כל רגע האם יש לו פיפי או האם הוא רוצה לשירותים אלא לאפשר לזמן הזה להיות זמן למידה והתנסות נטולת ציפייה ולחץ. פספוסים הם חלק מהעניין אז צפו להם. זו הזדמנות מעולה לחבר לילד בין התחושה המוקדמת לצורך ובין התוצאה. להסביר מה בדיוק קרה כאן הרגע תוך שמירה על אווירה רגועה וסביבת למידה בטוחה ותומכת. חשוב להגיב ברוגע וענייניות גם להצלחות וגם לפספוסים ובמידת האפשר לחזור לפעילות שעשיתם קודם, לפני שהלך לשירותים, בכדי לנטרל את הצרכים כמוקד שליטה או לגרום לילד לחשוש שמא "יפספס" משהו בזמן שהוא הולך להתפנות. הימנעו מפרסים, צ'ופרים, שוחד, הסחת דעת כיוון שאלה מעכבים התפתחות של מוטיבציה פנימית אמיתית אלא הופכים את ההתפנות מצרכים למשא ומתן

 

מתחברת ורוצה עוד תכנים וכלים? מזמינה אותך  קודם להיכנס לקהילה בפייסבוק "לומדים הורות עם מיכל היקרי" בקישור הזה
https://www.facebook.com/groups/lomdimhorut/

אחרי ההצטרפות לקבוצה, את מוזמנת לקבל המון מידע על נושא זה (חפשי תחת קטגוריית "פרידה מחיתולים") ואפשר כמובן גם לשתף ולקבל מענה מקצועי בקבוצה.


בנוסף, מזמינה אותך לקרוא פרטים על הקורס לפרידה מחיתולים, הכי מקיף, מקצועי שיש בארץ!!! 

כולל תמיכה, ללא הגבלה, לעזרה ביישום ושיפור המצב הקיים
בנוסף, מוזמנת לקבל פרטים על הקורס הדיגיטלי הכי מקיף שקיים בנושא כולל תמיכה, ללא הגבלת זמן, עד להצלחה
👇
https://lomdimhorut.ravpage.co.il/byehitul

המון ידע וכלים פרקטיים שיעזרו להחזיר לאיזון מחדש גם בהיבט הפיזי, בעיקר בהיבט הרגשי והעצמה וגם בהיבט ההתנהגותי
*הקורס כולל תמיכה ללא הגבלת זמן בקבוצה פרטית *

בהצלחה,

מיכל

 

מה הקשר בין מוטיבציה פנימית לפרידה מהחיתולים? Read More »

מה קורה לילד שלא מבין מה המשמעות של המילה "לא"?

מה קורה לילד שלא מבין מה המשמעות של המילה "לא"?

בזמן שאתם חושבים, אני רוצה להציג בפניכם מספר נקודות…

 
המשאלה של כל הורה, שילדו יהיה בריא ומאושר, אינה משאלה כמוסה שנותרת בחדרי הלב של האם או האב, אלא משאלה שיש לה ביטויים רבים, בעיקר אצל ההורים המצטיינים למראית עין. אלה ההורים שעובדים במשרה מלאה בניסיון לגרום לילדיהם אושר ולחסוך מהם כל קושי. אלה ההורים המאופיינים בהיענות גבוהה מאוד לילדים – אלה שרואים במילוי בקשות ילדיהם ערך חשוב מאוד, שיבטיחו לילדיהם את הירח בזמן התקף זעם, אלה שיימנעו מדרישות או מבקשות קטנות וגדולות שעשויות להותיר את הילד לא מרוצה. אלה הורים שמגוננים על ילדיהם הגנת יתר.
 
שלמה המלך, החכם מכל אדם הגדיר לנו, במילים פשוטות וברורות – “חושך שבטו שונא בנו, ואוהבו שוחרו מוסר” (משלי). כלומר, הילד זקוק לגבולות לצורך התפתחותו הבריאה. מי ש”מונע מבנו שבט מוסר” (מצודות דוד), גורם לכך שבסופו של דבר הוא “יוצא לתרבות רעה” (רש”י).
 
גם בשדה המחקר האקדמי, מגלים לאט לאט את חשיבות הגבולות. סטיינברג מתאר מחקר על התפתחות של מתבגרים בשלושה סוגי משפחות:
 
משפחה חופשית (מתירנית) – משפחה שאין בה, או כמעט ואין בה, סמכות הורית.
 
משפחה סמכותנית – משפחה בה מוצבים גבולות נוקשים, מבלי אפשרות למשא ומתן כלל.
 
משפחה סמכותית – משפחה בה ישנם גבולות ברורים, אבל ישנה אפשרות למשא ומתן עליהם, וגמישות במידת הצורך, יחד עם הענקת חום ואהבה.
 
תוצאות המחקר הורו שבקרב ילדי המשפחות המתירניות, נצפה המספר הגדול ביותר של הפרעות נפשיות. בקרב ילדי המשפחות הסמכותניות, היו פחות הפרעות קשות, אבל הילדים גילו יצירתיות מעטה מאוד. הילדים הבריאים והיצירתיים ביותר, גדלו בקרב המשפחות הסמכותיות, שידעו להציב את הגבולות, אך ידעו גם להעניק חום, אהבה והתחשבות. נתונים אלה מדברים בעד עצמם, וברור מתוכם עד כמה חשוב להציב גבולות לילדינו, לשם התפתחותם התקינה והבריאה. הבנת הדבר תקל עלינו להיות בטוחים ונחושים יותר, בעת מתן הגבולות.
 
ד”ר חים עמית, מונה מספר תרומות מרכזיות של הצבת הגבולות, להתפתחותו התקינה של הילד:
 
סיוע להתארגנות עולמו הפנימי של הילד – במהלך ההתפתחות עובר הילד שינויים קוטביים רבים. זהו תהליך ארוך, המלווה בחוסר וודאות. ללא עזרת ידו המכוונת של המבוגר, עלול הילד ‘ללכת לאיבוד’. לעומת זאת, כאשר ההורים בונים גבולות הגיוניים, בהירים ומוצקים, העולם נעשה מאורגן יותר עבור הילד. בהמשך ההתפתחות, הגבולות החיצוניים יתפתחו בהדרגה לגבולות פנימיים של הילד, אשר להם הוא ישמע גם ללא נוכחות הוריו. לעומת זאת, כאשר הגבולות אינם ברורים, הילד נכנס למתח, ועלול לבזבז את האנרגיה שלו על מלחמות וכיבושים, במקום על התפתחות שקטה ובריאה.
 
הגנה מפני דחפים תוקפניים – כאשר מתעורר בילד דחף תוקפני, הוא מתמלא בחרדה שמא יוצף על ידי דחפיו. הגבול המוצב על ידי ההורה, בולם את השתלטות הדחפים הללו. למרות התנגדותו של הילד לגבול, בטווח הרחוק הדבר מרגיע אותו, ממתן את דחפיו התוקפניים, ומאפשר לו להתנסות בדברים חדשים, ללא חשש מפגיעה בעצמו או בסביבתו. לעומת זאת, ילד שנותן דרור לדחפיו התוקפניים, חש אחר כך אשמה וחרדה מאובדן אהבת הוריו. הוא עשוי לחוש ‘אם אפילו הורי אינם מסוגלים להשתלט עלי, כנראה שאני באמת מסוכן’. לכן, אנחנו עושים עם הילד חסד גדול, כאשר אנחנו איננו מאפשרים לו להתנהג בצורה פרועה ובלתי מרוסנת.
 
פיתוח כושר לדחיית סיפוקים – הגבולות מחייבים את הילד להקפיד על צורת התנהגות מסוימת, ולא להיות מונע על ידי דחפיו, ובכך מתפתחת היכולת שלו לשלוט בהתנהגותו ולמתן את רצונותיו ולהימנע מהצורך לספקם באופן מיידי.
 
שכלול כישורים חברתיים – כדי לחיות חיים חברתיים תקינים, הילד צריך להפנים נורמות חברתיות. ילד שגדל ללא גבולות, ולא הפנים נורמות התנהגות, ייתקל בחוץ בעולם לא מובן שידחה את התנהגותו הבלתי מרוסנת, ולא יוכל להסתגל אליו.
 
טיפוח עצמאות – ההבנה שרצונותיו של הילד, אינם תמיד זהים לרצונות הוריו, מאפשרת לו ללמוד שהוא והוריו הינם ישויות נפרדות, ולפתח אישיות עצמאית נפרדת. מול הגבול של ההורים, לומד הילד את גבולות הכוח והרצון שלו. בעיקר בגיל ההתבגרות זקוק הילד לגבולות שניתן ‘להתנגח’ איתם, ולפתח מתוך כך תחושה בריאה של נפרדות מהוריו.
 
חיזוק תחושת שייכות – ויתור על חובות וערכים משפחתיים עלול ליצור אצל הילד תחושה שהוריו ויתרו על שייכותו למשפחה. במקרים קיצוניים, הדבר עלול להתפרש אצל הילד כהזנחה וחוסר אכפתיות. במקרים רבים, מתבגרים שמרדו בדרך החיים של הוריהם, מתארים בזלזול את העובדה שהוריהם לא שמו להם גבול. הם מפרשים זאת כחוסר אכפתיות של ההורים.
 
כל הדברים הללו ממחישים עד כמה חשוב שלא לוותר על הגבולות בחינוך, ועד כמה מוטעית ההנחה שהורים אוהבים, הם הורים שאינם מגבילים את הילד כלל.
 

ועכשיו, חוזרת שוב על השאלה:

מה לדעתכם יקרה לילד, כשיתבגר, כשבילדותו הוא לא הבין את המשמעות של המילה "לא"?

מה קורה לילד שלא מבין מה המשמעות של המילה "לא"? Read More »

כניסה לגן והסתגלות

כניסה לגן

מתי נכון להכניס למסגרת חינוכית?

בין אם מטפלת ,משפחתון או מעון?
אין רגע אחד שנכון לכולם, בו מומלץ להכניס לגן. כל משפחה מרגישה נכון להכניס, בתוך מערך השיקולים השלם. מה נכון לתינוק, לאמא, למשפחה. מה האפשרויות, מה היכולות הכלליות, הכלכליות ועוד. ההסתכלות על צורכי הילד יחד עם צרכי המשפחה חשובה לא פחות. אמא שנשארת בבית ומדוכאת מכך = זה עובר לילד! וזה גם מלמד אותו ביטול עצמי, במידה וזה מה שמניע את האמא ביטול צורכיה לטובת הטיפול בתינוק באופן שאיננה שלמה איתו כלל. זה לגיטימי להכניס את הילד למסגרת ולהוציא אותו אם מרגישים שמשהו לא כשורה או שזה לא מתאים להורים ולהכניס אותו יותר מאוחר. זה לא מבלבל אותו אלא אומר שקשובים אליו ולצרכים שלו. חשוב לבחור מסגרת מתאימה – יש המון אפשרויות וזה מאוד אינדיבידואלי מה מתאים לכל מקרה. וחשוב לא פחות להיות עם לב מלא ולבחור מאהבה ולא מפחד.
לפי מה בוחרים גן? גם כאן אין אף לא תשובה מוחלטת אחת! זה קצת כמו בחירת עגלת תינוק: אין עגלה אחת מושלמת, יש עגלה אחת שמצויינת למשפחה הזו ושכלל אינה טובה למשפחה השנייה ולהיפך. אז גם בגן יש מערך שיקולים לקחת בחשבון: * צריך להחליט מה סדר העדיפויות של הערכים החשובים לנו, מהם הקווים האדומים עליהם לא נוותר ומה פחות חשוב לנו. * ניסיון העבר בוודאי משפיע על ההחלטה. * כדאי לשאול שאלות לגבי: קביעות הצוות, ותק, הכשרה, גישה חינוכית. שאלות מכוונות על שינה, גמילה ואוכל. לשאול לגבי הסתגלות ועל נושאים כללים נוספים – חופשים, העשרה, נקיון, מחלות, מצבי חירום, בטיחות. * הכי חשוב: מראה עיניים, שמיעת אזניים ותחושה פנימית!
 
עכשיו אני רוצה לדבר על מאיפה ההורה נכנס בכלל לתהליך הזה של השינוי וההסתגלות שבו הוא מכניס את הילד שלו למסגרת.
ההוויה הפנימית – הוא הולך להעביר תחושה של אמון לילד ושהוא מסוגל והכל בסדר והגן הוא טוב והגננת נהדרת וזה הולך להיות מקום מצויין עבורו והוא סומך ובטוח שזה המקום בשביל הילד. זה סופר קריטי לייצר את ההוויה הזו בחוויה ההורית שלכם. אחרי שבחרתם והחלטתם על מסגרת, יש העברה של ממש של התחושות שלכם כלפי העניין. אנחנו לא מכונות, זה מלחיץ ומרגש וזה שינוי שאנחנו לא יודעים אותו עדיין. אבל מה שחשוב זה לשמור על ההוויה הפנימית: אני סומך עליך, אתה מסוגל וסומך על הגננת.
כשההורה לא רגוע – יש הפעלה סימפתטית גם לילד וגם לגננת וזה מעגל שמזין את עצמו. הגננת לא תרגיש בנוח עם ההורים. למשל – אם האמא מפחדת שהילד לא ירדם ולא יאכל אז זה אכן מה שיקרה. זה חשש שהוא סביר, וחשוב לתת לו מקום וביטוי, אך לראות שלא נותנים לו "לצבוע" את הכל.
 
מה הילד חווה כשהוא נכנס לגן?
כל שינוי הוא למעשה סימפטטי. קל וחומר כניסה לגן בו יש דמויות חדשות שגרה חדשה, ריחות קולות אנשים חדשים, דמות מטפלת חדשה. כניסה לגן היא סימפטטית וגם הגן הוא במהותו סימפטטי עם כל ההתנהלות בו וכמות הילדים שבו. זו נקודת המוצא שלנו!
רמת הסימפתטיות משתנה מילד לילד – לכל אחד הרף שלו לגירויים, גמישות גדולה יותר או פחות לשינויים והיא גם מושפעת מגיל והרגלים (יש שוני בכניסה לגן בגיל חצי שנה אל מול כניסה בגיל שנתיים, שנתיים וחצי וכו). למשל, בגיל שנתיים יש לנו כבר השרשה של חודשים ואף שנתיים של הרגלים בבית עם אמא ואולי השינוי הזה יותר מאתגר ויקח יותר זמן, לעומת קטנטנים, שאולי יותר גמישים לכזה שינוי (ואולי גם לא – שוב, תלוי ילד!)
כדי להפוך את השינוי לפחות סימפטטי יש להכניס אלמנטים פרא סימפטטים שהם:
  • חפץ מעבר – מוצץ, שמיכי, בובה וכו.

  • נוכחות בפרידה ובפגישה המחודשת – נשאר איתו עוד קצת ברוגע.

  • הדרגתיות בהסתגלות – בהמשך ארחיב על זה

  • אמונה וביטחון של ההורים בגן ובילד

  • בבית שגרה תומכת ורגועה יותר – נמנע מפעילויות חדשות.

  • לשים לב גם להתנהלות מחוץ לשגרה שעשויה להוסיף סמפתטיות

 
בימים הראשונים להסתגלות נוכל לראות
התנהגות כללית יותר עצבנית, יותר בכי, זקוק לי, קושי להתכנס לשינה, ריבוי התעוררויות, התארכות הרדמות, יותר פספוסים, יותר הרטבות בלילה ועוד ועוד.. חשוב לציין, שלא כל רגרסיה תתבטא בכל הפרמטרים ובעוצמה גבוהה. רגרסיה היא בעצם חזרה כאילו "לאחור" ע"מ לקבל בטחון ממקום מוכר. זה צורך של ממש – לצפות לו בכניסה לגן ולתת לו מענה. לא כל ילד יחווה רגרסיה משמעותית! לתת מענה כי זה לא נעלם!
 
אז מה עושים?
להכיל, להכין, לתקשר, לשתף.
ואני כן רוצה להוסיף בנקודה זו שלכל ילד יש קצב משלו – יש ילדים ש"נופל להם האסימון" אחרי כמה ימים ויש כאלו שאחרי תקופה של כמה שבועות. זה נכון לגבי כל מיני שינויים, וחשוב לתת לזה מקום.
 
שיטת המדרגות לתהליך הסתגלות מיטבי לכניסה לגן..
  1. לפני ימי ההסתגלות לעשות את הדרך לגן, להכיר את הדרך. לבנות טקס: עוד בבית לספר מה נלבש, מה נשים בתיק, מה רואים בדרך, אמירת שלום. כמה ימים לפני הכניסה לגן.

  2. אם ניתן, בימים שלפני הכניסה, כדאי להיפגש אחה"צ עם חברים מהגן

  3. אם ניתן – מפגש עם הגננת כמה ימים לפני הגן, להכיר אותה 1:1, להכיר את הצעצועים, הגן. למשך שעה, שעתיים. ככל הנראה הילד לא יעזוב אותכם בזמן הזה. זה בסדר!! ☺

  4. להכיר לילד את הגן ולהרגיש את ההדרגתיות לה זקוק. לא כל הגנים מאפשרים את זה, וזה לכשעצמו שיקול בבחירת גן לעיתים. ביום הראשון להיות שעה, יום שני שעתיים, יום שלישי להיות שעתיים ולהשאיר לשעה. הזמן של ההישארות פחות קריטי אלא הפניות ולהרגיש את הילד לפי הצורך שלו. לאכול א. בוקר ביחד בגן, להרדים יחד עם הגננת. ביום הרביעי להישאר שעה ולהשאיר שעתיים, ביום החמישי להישאר כמה דקות ולהשאיר לכמה שעות. כל זה ממקום של הקשבה לקצת הילד שלי. שבוע עשוי להספיק לילד אחד ולשני פרק זמן אחר

  5. להיות יחד – כשנמצאים בגן לעשות יחד את הפעילויות כדי לרכוש את אמונו ולהראות שזה בסדר

  6. אמון בגננת – לדבר עם הגננת ביחד איתו ולידו. לשדר לו בטחון

  7. אימהות מניקות – להניק בגן! אחרי ששאפתן את כל הטוב והחיידקים שבאוויר הגוף שלכן מייצר נוגדנים שעוברים בחלב האם אל התינוק ובכך מסייעות לבניית מערכת החיסון ולחיזוקה! מערכת מופלאה וטבעית

  8. להרגיש את הילד בכניסה לגן – לא רק למסור לגננת ולהשאיר את הילד אלא לקחת אחריות הורית, להיות בקשב, אם הקצב של הגננת מתאים לו, אם הקצב של הגן מתאים ולתווך לו ואם צריך גם לגננת את הצורך שלו. ולקחת אחריו על הקצב. מצד אחד נותנת המון אמון בילד ומצד שני כל הזמן בקשב.

  9. לא להיעלם לו – להגיד כשאנחנו נפרדים ולא לחכות שלא ישים לב או יהיה מרוכז במשחק כדי לצאת. מה יש במעשה כזה? שבירת אמון! חוסר ודאות של הילד לגבי נוכחות ההורה – נמצא או לא? כי הוא פשוט נעלם כאילו בלעה אותו האדמה! לילד אין את רצף ותפיסת הזמן שיש לנו ולכן היעלמות כזו יכולה לעורר המון חוסר ודאות וגם חוסר ביטחון. זו הימנעות שלי מהתמודדות והימנעות מכאב.

  10. איך להיפרד? אם החלטנו להיפרד – אז לחוות את זה. ללמד את הילד: נפרדנו. אם הילד בכה ומיד חזרנו – זה יכול ממש להקשות על הפרידה. זה גם מאוד חשוב אח"כ להמשך ולפרידות בכלל. אנחנו נפרדים וכמה כיף יהיה לנו להיפגש מחדש!

 
שימת לב לשפת הגוף
  • הכרת שפת גוף – לשים לב לשפת הגוף של הילד כשחוזר מהגן. מה שפת הגוף שלו בבוקר כשהולכים לגן? האם עצבני/מסוגר יותר? מתפרץ? נינוח? מרוגש? אפאתי?

  • שינוי/מיסוך – האם שפת הגוף השתנתה כליל (מיסוך שרק מתגבר)? האם המיסוך מתוך חוויה סימפתטית, או אולי מתגבר מתוך עייפות שמצטברת במהלך השינוי?

  • התייחסות הגננת – חשוב לשאול בהיבט שפת הגוף – האם הגננות מתייחסות לשפת הגוף ולסימנים שאתם מכירים והסברתם? כלומר האם הבטחון של התינוק והתחושה של המענה לצרכיו תורגמה גם בגן כמו בבית או קרוב לכך? זה משפיע על הסימון שלו את הצרכים השונים

  • התנהגות קיצונית – ייתכן וגם התפרקות בערב או בהתפרצות בלילה, חלונות ערות וזה מצב מתמשך לאורך יותר מכמה ימים- ממש יכול להצביע שצריך לעשות שינוי במסגרת.

  • תחושת בטן – יש גבול בין נורמטיבי להתחלה לבין משהו שורשי בעייתי, והוא בתחושת הבטן. לפעמים זה רק ההתחלה וגם אם זו רק ההתחלה שווה לשאול את הגננת ולהעמיק שם, ממש בפירוט, יצאתי מהדלת מה היה, עם מי שיחק? אפילו הייתי מגיעה רבע שעה מוקדם יותר, אני ממש רוצה לשמוע תגידו מתי נוח לכם, בווטצאפים, להגיע מוקדם, מצד אחד לתת המון מקום וכבוד ומצד שני כן לדרוש את מה שאני רוצה. לי יש צורך כאמא לדעת כל מה שעבר על הבת שלי. יש פה עניין של עד כמה מוכנים שיהיה נוכחות של הורים יש כאלה שסוגרות ולא רוצות שיכנסו להם לטריטוריה ויש לחץ סביב נוכחות ההורים שווה לראות אולי זה לא בעיה של אלימות פיזית, זה יכול להיות לחץ ואווירה של לחץ או התנהגות אלימה כמו העדפה של ילדים.

מוזמנים לקרוא את הפוסט, כאן בקבוצה, על איך מזהים מצוקה רגשית הנובעת מהזנחה או התעללות.
אך, בהיבט הזה חשוב לציין שקושי רגשי עלול להיווצר מכמה סיבות –
1. התעללות גלויה של ממש, התעללות פיזית, מילולית, הזנחה
2. חוסר התאמה כימי באופן ספציפי בין התינוק והמסגרת/דמות המטפל.
  • בשני המקרים חשוב וצריך לתת מענה ולהוציא מהמסגרת לפי הצורך.

 
מאחלת לכם כניסה נעימה ומעצימה למסגרת והמון בהצלחה
מיכל

 

כניסה לגן והסתגלות Read More »

רד מעל מסך הטלוויזיה שלי

רד מעל מסך הטלוויזיה שלי

אחת ולתמיד, מסכים- כן או לא?

אנחנו ניצבים הפעם במציאות מתסכלת שמערערת את השגרת חיים שלנו וכל דבר שמערער את השגרת חיים שלנו גורם לנו להיות הישרדותיים יותר וממש לא רגועים. נכון, אנחנו ממש לא בנויים לשינויים על אחת כמה וכמה שיש גם נגיף שמסתובב לו בחוץ ומשרה חרדות וחששות. העניין הוא שהילדים מרגישים אותנו ברזולוציות מטורפות ובהתחשב בעובדה שהם גם צמודים אלינו רוב היום, במצב הזה של מתח, חוסר אונים ואולי גם מירמור, לחץ ופחדים, אנחנו באמת יכולים לאבד מהאחיזה ולחפש בכל הכוח אלטרנטיבה שתספק לנו רגע של שקט.

טוב, אולי יותר מרגע….

אולי אפילו הרבה רגעים כאלו… של שקט מהילדים…

וגם אם כבר חזרתם לשגרה ולמסלול, עדיין אנחנו נמצאים בעידן חיים חדש ובעיקר טכנולוגי שהכל בו הוא אינסטנט דרך מסך כלשהו. אז אנחנו מחפשים פעילויות לילדים והרבה פעמים הדבר הכי נוח לעשות הוא פשוט להיצמד למסכים: טאבלט, טלוויזיה, סמארטפון, פלייסטיישן, עוד כמה שעות על המחשב והופ!!!

פתאום כבר מדובר בשעות חשיפה של הילדים למסכים. בוהים במבט מזוגג, בלי תנועה, בלי חשיבה אקטיבית, בלי התפתחות ולמידה……ניוון…

כולנו כבר יודעים ששימוש מוגזם במסכים עלול להוביל לסכנות רבות לילדים, כמו:

• התמכרות וחשיפה לתכנים לא ראויים

• פגיעה במוח וקושי בריכוז

• פגיעה בכישורים חברתיים

• פתח לחיקוי של התנהגויות אלימות

• עלייה במשקל

• ירידה בפעילות הפיזית

• קרינה אלקטרו מגנטית

• ואפילו פגיעה בשינה בשל חשיפה לתאורה לא טבעית וחזקה

אלה רק חלק מהדברים שהמחקרים האחרונים ביותר מצביעים עליהם בתור סכנות לילדים שלנו לטווח הקצר והארוך.

אבל תראו,

אני לא חושבת שמסכים הם האויב כאן והאמת היא, שכמו כל דבר בחיים הכל עניין של מינון! מסכים יכולים להיות גם פתרון נפלא כל עוד אנחנו שולטים בתכנים ובמינון של החשיפה.

גם בימים אלו, סביר להניח שחלקכם עוד ממשיכים לעבוד מהבית ואין שום דבר רע בלהגדיר זמן בצפייה במסכים כדי לאפשר לכם לעבוד או להירגע קצת מאינטנסיביות היום העמוס.

אז כבר הבנו שאנחנו לא ננסה לנתק את הילדים מהעולם של המדיה, אבל אני כאן כדי לתת לכם 8 כלים פרקטיים, יישומיים וחיוביים וממש ממש משמעותיים, שבעזרתם ניתן ללמד ילדים להשתמש במסכים ובאינטרנט בצורה מווסתת ואחראית.

הכלי הראשון הוא:

החוקים חלים על כל בני הבית- נכון, אתם מאוד מודאגים מהחשיפה של הילדים למסכים ויחד עם זאת, אתם עדיין לא מודעים לכך שאתם בעצמכם מכורים לשימוש במכשירים, במסכים ולמדיה החברתית. זה בא לידי ביטוי כשאתם בודקים הודעות וואטסאפ מיד בבוקר כשאתם מתעוררים, מתעדכנים כל כמה דקות מה קורה בפייסבוק או באינסטגרם, עונים על אימייל מהעבודה גם בשעות הערב. כל זה קורה בשגרה ביומיום ועכשיו ובמיוחד עכשיו זה אפילו בתדירות גבוהה יותר בשל המצב המתוח במדינה עם הצהרות ממשלתיות כמעט בכל יום.

חשוב לשים לב שאתם מהווים דוגמא אישית משמעותית ולכן הכללים שחלים על הילדים צריכים לחול גם עליכם במידת האפשר והסביר. תנסו להגיע לאיזושהי הערכה ומחשבה מה יכול להיות שימוש סביר במסכים השונים עבורכם וכמובן גם מה הדוגמא שהייתם רוצים להעניק לילדיכם ותפעלו לפי זה!

הכלי השני:

צרו ביחד טבלה משפחתית מסודרת שבה ידוע לכולם מה סדר היום ומה הזמנים המותרים לצפייה ובאילו תכנים. בגילאים צעירים יותר, אני ממש ממליצה לחלק לזמני חשיפה קצרים יותר. בכל מקרה, לא משנה מה הגיל של הילד, מאוד חשוב לעשות הכנה מראש לפני הניתוק מהמסך ולבסוף לאכוף את הגבול ששמתם מול הילד ובאסרטיביות רגועה. בין זמני הצפייה, חזרו לבצע פעילות משותפת של בני המשפחה, לפי מה שתכננתם. בואו, גם בשבילנו זו אתנחתא נהדרת מהעבודה ומהשידורים המלחיצים. גם לנו מגיע לחוות רגעי צחוק ואושר.

הכלי השלישי:

תנו לגיטימציה לקושי. קושי הוא חלק מהחיים. אנחנו כולנו בבית אחד עם קשת של רגשות שעוטפים אותנו ובכל רגע עלול לצוף קושי. אצלנו וגם אצל הילדים. אל תנסו להימנע מזה. קושי הוא הזדמנות נהדרת להיות עם הילד, להכיל אותו ובעיקר לעזור לו לווסת את עצמו ולספק לו כלים להתמודדות עם הקושי. בזמן שהילד בעצמו חווה קושי, תהיו רגועים ותבינו שבחוויה האישית של הילד גם לא קל עם שגרה חדשה. במילים אחרות, להיות נוכחים איתו ולאפשר לו להיות רגע עם הקושי האישי שלו. המתן לגיטימציה הזה יעזור לשחרר את הכימיקלים הקיימים אצלו עכשיו בגוף ולצאת בצורה טבעית ואיכותית יותר. אני מבטיחה לכם שאם תעשו את זה, הקושי יעבור הרבה יותר מהר משחשבתם. אז בלי הסחות דעת, בלי שכנועים, איומים, פרסים וכדומה. זה רק יגרום לקשיים הרבה הרבה יותר גדולים בהמשך.

הכלי הרביעי:

עקבו אחר השימוש במסכים- זה התפקיד והאחריות שלכם ההורים לוודא שהילדים עומדים בכללים שהגדרתם לגבי זמני הצפייה, זמני משחק, תכנים מותאמי גיל וכדומה. יש הורים שמסתמכים על אפליקציות שונות אשר חוסמות גישה לאתרי תוכן בגילאים מסויימים או פשוט סוגרות את הגישה לאינטרנט לאחר משך זמן ספציפי של גלישה. הגישה הזו היא נהדרת ובהחלט תאפשר לכם לצמצם את הקונפליקטים עם הילדים ביומיום.

עם זאת, חשוב מאד לעקוב גם באופן אישי ולבדוק היסטוריית גלישה, לבדוק מה קורה במדיה החברתית וכן לבדוק את ההודעות שקיימות אצל הילד בסמארטפון. האפליקציות הללו הן חשובות אולם הן אינן תחליף לאחריות שלכם ההורים לבדוק מדי יום ולוודא שהילדים שלכם בטוחים בסביבה הדיגיטלית.

הכלי החמישי:

צרו אזור משפחתי לשימוש במחשב- המחשב צריך להיות ממוקם במקום מרכזי בבית שבו כל אחד מבני המשפחה עובר בתדירות גבוהה לידו וממש לא בהיחבא בחדרים של הילדים. כך תוכלו לפקח על הפעילות של הילדים במחשב ולוודא שהם עוסקים רק בפעילויות בטוחות ונחשפים רק לתכנים שתואמים את הגיל שלהם.

הכלי השישי:

חדרי שינה מוגדרים כאזורים ללא מסכים- את הסכנות של השימוש המרובה במסכים כבר פירטנו, והסכנה הזו הולכת ומתגברת כאשר הילדים נמצאים בפרטיות בחדר ומרגישים שהם קצת פחות בפיקוח. בנוסף, הקרינה האלקטרומגנטית והתאורה הלא טבעית של המסכים פוגעים בבריאות ובאיכות השינה- של הילדים ושלנו. ודאו שאין טלוויזיות, סמארטפונים, מחשבים וטאבלטים בחדרי הילדים. פשוט חצי שעה לפני שהילדים הולכים לישון "תשכיבו" את המכשירים לישון בקופסא מיוחדת, במטבח או בסלון,. דרך אגב, ההמלצה הזו בתוקף גם בשבילכם ההורים.

הכלי השביעי:

שוחחו עם הילדים! תתקשרו איתם! שבו איתם לשיחה אמיתית וכנה על המצב שאנחנו נמצאים בו עכשיו. שוחחו איתם שאנחנו נתרגל ביחד לשגרה החדשה וזה אולי ייקח קצת זמן וזה בסדר…

מעבר לכך, ממש חשוב לשתף אותם על הרגשות שהמצב מעלה בכם, גם כאלו שלא תמיד נעים להרגיש או חס וחלילה גם לדבר עליהם בקול. הם מרגישים אתכם ולומדים אתכם ברזולוציות מאוד גבוהות ויודעים מה אתם מרגישים אז לפחות תתווכו להם את זה "אמא עכשיו ממש מפחדת וגם לי לפעמים קשה"…. חוסר התקשורת על זה רק יביא אותם למצב עוד יותר לחוץ כי הם מבינים שמסתירים מהם.

בנוסף, שתפו את הילדים ותווכו להם את האפשרויות והסכנות הגלומות במסכים- בהחלט יש דברים נפלאים שניתן ללמוד דרך הגישה לאינטרנט ולרשתות החברתיות. ויחד עם זאת הם מקור לחשיפה לתכנים לא מתאימים לילדים ובתדירות גבוהה הם ממש לא בריאים

והכלי השמיני והאחרון:

תשתעממו. שעמום זה לא מילה גסה. אתם לא אמורים לספק להם בכל דקה ובכל שנייה פעילות אטרקטיבית. שעמום הוא פתח נהדר לפיתוח הדמיון, יצירתיות ובעיקר כיף. (ההמצאות הכי גדולות נעשו בעקבות שעמום 🤔)

כן…. שעמום בהחלט יכול להוביל לכיף גדול אם רק נשחרר את המושכות וניתן להם להוביל מדי פעם. תתפלאו הם עוד יפתיעו אתכם

אז כדי לסכם את הכל : חשוב לזכור שאופן הלמידה של הילדים שלנו שונה מאשר האופן בו אנחנו למדנו. הילדים שלנו נולדו לעידן אחר ואל לנו להגביל את הלמידה שלהם לאופן הלמידה שלנו. אז אם אתם בבהלה שהם המון מול המסכים בימים אלו או בכלל- שימו בצד את רגשות האשם והמצפון כי הם לא באמת מקדמים אתכם, קחו אחריות הורית, תיישמו את הכלים שדיברנו עליהם ותזכרו שאצל אף אחד בבית עכשיו אין את התמונה השמחה של המשפחה האידיאלית בהרמוניה מושלמת. כי אין באמת דבר כזה, זה לא מציאותי.

בשורה התחתונה, התפקיד שלנו, ההורים, ללמוד את הסכנות שהמדיה מכניסה אבל גם לרגע לא לשכוח את הדברים הטובים שהיא מאפשרת. (מינון, זוכרים?)

מקווה שהפוסט עשה קצת סדר ואני באמת מאחלת שיהיה לכולנו בעיקר בשורות טובות.

רד מעל מסך הטלוויזיה שלי Read More »

דמיון מודרך

דמיון מודרך

זמן של 'דמיון מודרך' מהווה זמן של שקט ואיכות של הילד עם עצמו ושל הילד עם ההורה. זמן נקי וטהור ביחס לקצב ולפעילות במהלך היום. זמן נדיר ואיכותי!
זהו כלי מלא עצמה לשחרור מחשבות, לעידוד, יצירת דיאלוג בין הגף והנפש ובין המודע והלא-מודע, להעצמה וליצירת שינוי בחיים. כלי טיפולי-בסיסי, ישים ופשוט, שכל אחד יכול להשתמש בו בקלות יחסית בביתו.
מרבית הילדים לא יודעים להביע במילים את הרגש אותו הם חווים
יכולת החיבור של הילדים אל עולם הדמיון היא מתבקשת, טבעית ופשוטה
השימוש בהדרכה ובדימויים מסייע לעבד ולעכל את חוויות היום או להתמודד עם קושי.
משפיע על תהליכים רגשיים, מחשבתיים והתנהגותיים, מסייע לחיזוק הביטחון העצמי, להעצמת תחושת הנראות, לשחרור רגשות שלילים
מלמד אותם דרך נוספת להתמודדות עם הדברים בחייהם
המסרים שעוברים אל תת-המודע, משפיעים על המחשבה והרגש ויוצרים שינוי התנהגותי וקיימים מחקרים מדעיים אשר מחזקים ומאשרים את יעילותו
כוחם של הדמיון ושל המחשבה בהתגברות על הפחד בתהליכי שינה וגמילה – בשימוש מושכל ומותאם עשוי לשחרר מעצורים ולהקנות בטחון לו הפעוט זקוק בשלב בו נמצא.

איך מדריכים דמיון?
ניתן למצוא ברשת ניתן שלל הדרכות שונות בעברית ובאנגלית ולשאוב מהן רעיונות.
שלב ראשון: הרפיה לומדים להרפות את הגוף, להתחבר אל הנשימה, "לשחרר" מחשבות ולהגיע למצב של רגיעה כמה שיותר עמוקה, כשהמטרה היא לאפשר פתח אל תת-המודע.
שלב שני: הדרכה יוצאים למסע על כנפי הדמיון כאשר כל הדרכה מיועדת לנושא מסוים, להקניית ערכים, לפתרון בעיה כזאת או אחרת ומכאן בחירת הסמלים ו/או הדימויים אשר יהיו שזורים לאורך המסע ויסייעו לנו להוביל את המונחה למקום חיובי. אנו ממליצים לכלול בועות אליהן מכניסים הילדים זיכרונות שמחים ומייצרת שקט פנימי ורגיעה ומקנה בטחון ברגעי פחד. ניתן להמציא שלל דימויים שונים, ולהשאיר מקום לדמיון של הילדים.
הדרכה קצרה לדוגמא: מצאו מקום שקט ונעים ותנוחה נוחה. הדריכו את הילדים להרפות את הגוף, ולנשום מספר נשימות עמוקות. אפשר לעצום את העיניים. אפשר להשמיע ברקע מוזיקה נעימה.
"דמיינו שמיים כחולים-כחולים מעליכם. שימו לב כמה שהאוויר קריר. שאפו מספר נשימות עמוקות של האוויר לתוך הריאות. שימו לב לדרך שבה האוויר נוגע בגרון שלכם ומנפח את הריאות. כשאתם מביטים למטה אתם רואים מברשת צבע לרגליכם. הרימו אותה ביד. זו מברשת מיוחדת שבעזרתה תציירו את האושר שלכם. ברגע שתתחילו להניף אותה באוויר תראו קשת של צבעים משתרכת אחריה. אתם צובעים את השמיים! הביטו במברשת הזאת מסתלסלת באוויר. השפריצו בעזרתה צבעים. שימו לב שעכשיו יוצאים מהמברשת ציורים. תחשבו מה הדבר הכי שמח שמברשת האושר שלכם יכולה לצייר. המברשת הזאת תצייר רק מחשבות שמחות. כשנגלה ציור שמח שציירתם במברשת, שימו לב לרגשות שלכם כשאתם רואים את הציור. נסו להיאחז ברגשות הטובים כמה שרק אפשר. החזיקו בהם. הם שלכם, ואתם יכולים להישאר בחברתם כמה זמן שתבחרו. אפילו יום שלם".

לאחר ההדרכה יש לחזור לנשימות נעימות, ולאפשר לילד לצאת מהדמיון המודרך בזמנו שלו. הילדים עשויים להירדם בזמן ההדרכה, וגם זה בסדר. לאחר ההדרכה ניתן לשאול את הילד על מה חשב ומה דמיין לעצמו, וכך להתקרב לעולמו הפנימי.

דמיון מודרך Read More »

הירשמו לניוזלטר וקבלו חיבוק חמים באמצעות הטבה מיוחדת שתעניק לכם

אחוז הנחה ברכישה הראשונה

* בהרשמה הינך מאשר/ת דיוור מהחברה ויכול/ה להסיר את עצמי בכל רגע.