♥משלוח חינם לכל חלקי הארץ ♥

תפריט

אירינה פלור פיזיוטרפיסטית

זחילה

זחילה מוגדרת כהתקדמות במרחב, כאשר צורת הזחילה המועדפת כוללת תנועה קדימה, תוך כדי שהחלק הקדמי של הגוף (בטן וחזה) פונים לכיוון הקרקע. מסיבה זו הזחילות הנפוצות הן המשך ישיר של התפתחות יכולתו המוטורית של התינוק בשכיבה על הבטן. הזחילה מקנה לתינוק עצמאות, מאפשרת לו בחירה (האם לנוע ולאן) ומזמנת לו התנסויות חדשות. טווח הזמן בו מתרחשת הזחילה הוא רחב יחסית ונע בין 6-10 חודשים. שלב זה מושתת לרוב על שלבים קודמים בהתפתחות בינהם יכולת הרמת הראש בשכיבה על הבטן, היפוך מהגב לבטן , זחילת ציר ועליה לעמידת שש.

קיימות מספר סוגי זחילות, כאשר הנפוצות ביותר הן זחילת גחון, זחילת שש וזחילת דב (זחילת 4):

  • זחילת גחון

    – זחילת גחון מתארת צורת התקדמות במרחב בה הבטן נמצאת במגע עם המשטח, וההתקדמות מבוצעת תוך פעולת משיכה של הגפיים העליונות ודחיפה של הגפיים התחתונות. מחצית מהתינוקות מציגים זחילת גחון בשיתוף ידיהם ורגליהם סביב 7.5 ח' 90% מהתינוקות סביב גיל 9.5 ח'. ישנן המון וריאציות לזחילת גחון כגון "זחילה אינדיאנית"  – יד ורגל נגדית, "זחילת זחל" – משיכה עם שתי הגפיים העליונות ואז דחיפה עם שתי הגפיים התחתונות ואסימטרית – בה צד אחד של הגוף מבע את עיקר התנועה ואילו הצד הנגדי פעיל פחות.
  • זחילת שש – זחילת שש מתארת צורת התקדמות במרחב בה המגע עם המשטח מתקיים בכפות הידיים, בברכיים בשוקיים ובגב כף הרגל. תוך כדי התקדמותו, מנתק התינוק לפחות גפה אחת, ובהמשך כאשר התינוק עובר לזחילת שש מהירה וזורמת, הוא נוטה לנתק בו-זמנית יד ורגל נגדית.
  • זחילת דב (זחילת 4) – מתארת צורת התקדמות במרחב בה המגע עם המשטח מתקיים בכפות הידיים ובכפות הרגליים, כלומר ארבע נקודות מגע. היכולת הנדרשת להחזקת הגו גדולה בהרבה מזו הנדרשת לזחילת שש בגלל ההפחתה בתמיכה במשטח. חלק מהתינוקות משיגים זחילה זו עוד בטרם שולטים בזחילת שש, וחלק רק לאחר שזחלו שש.

תרגילים לעידוד הערות משקל וזחילה

  1. בשכיבה על הבטן – העברות משקל לצדדים ע"י אחיזת זרוע התינוק וגירוי תנועה של הזרוע הנגדית לכיוון ההורה.
  2. בשכיבה על הבטן – עידוד כפיפה צידית של הגו וזחילת ציר – לקיחת משחק אל צידי גוף התינוק והזזתו כל פעם קצת. לשים לב שהתינוק מכופף את הרגל שקרובה למשחק ואת הגוו שקרוב למשחק.
  3. על כדור פיזיו –  בשכיבה על הבטן על הכדור, לאחוז את התינוק באיזור האגן התחתון ולהטות את התינוק לצד אחד. לחכות מספר שניות עד שנראה את הכיפוף של הרגל בצד הנגדי לכיוון ההטיה. נבתע לשני הכיוונים.
  4. בשכיבה על הגב- עידוד הבאת כפות רגליים וידיים אל קו האמצע, ומשם גילגילגול ע"י תנועת יד ורגל נגדית. לוודא שיש נשיאת משקל ונסיון התרוממות על היד התחתונה של התינוק.
  5. בשכיבה עלה בטן – הנחת צעצוע במרחק של כמעט נגיעה ונתינת קונטרה לכף הרגל (כאשר הירך והברך כפופות) החלפת הקונטרה מרגל לרגל עם התקדמות התינוק.
  6. עמידת ברכיים מול חבילת חיתולים. התינוק עומד על הברכיים, ידייו נשענות על החבילה. בטן מנותקת.

מהו וויסות חושי?

אחת המשימות ההתפתחותיות המרכזיות עימן מתמודד התינוק הוא וויסות עצמי. וויסות הוא בעצם ארגון. ליכולת להתארגן יש בסיס ביולוגי – נוירולוגי אך במהלך ההתפתחות היא מושפעת מהתנסויות שונות, מחשיפה לסביבה ומתגובות הסביבה להתנהגות התינוק.

הוויסות כתהליך משפיע על כל תחומי ההתפתחות: מוטוריקה, קוגניציה, תקשורת, התנהגות רגשית וחברתית וכן על תהליכי הסתגלות ראשוניים כגון שינה, אכילה, רחצה וכו'.

קיימות 3 קטגוריות מרכזיות שבהן אדם חווה את סביבתו דרך גופו:

מערכת המגע (המערכת הטקטילית) מתפתחת כר ברחם, תגובות לגירויים של מגע כמו ליטוף, טמפרטורה וכאב.

המערכת הוסטיבולרית (שיווי משקל ומנח הגוף כנגד כוח הכבידה) קשורה למערכת השמיעה, משפיעה על תגובות שיווי משקל, קורדניציה, תנועות עיניים ועוד.

המערכת הפרופריוספטיבית (מידע המגיע מן השרירים והמפרקים עקב תנוה של הגוף) תורמת להכרת "סכמת גוף" תחושת האדם את גופו.

התינוק לומד וימשיך ללמוד בשנים הקרובות כיצד לשלב בין התחושות השונות ולהגיב אליהן בצורה אופטימאלית. רק אחרי גיל 8-9 שנים מגיעה האינטגרציה הסנסורית של כל המערכות להבשלה מלאה.

תרגילים לגרייה חושית

טווח הגילאים ( מגיל אפס עד שנה)

המגע – חוש המישוש

המערכת הקשורה למגע חשובה בקביעת התנהגות פיסית, המנטאלית והרגשית של האדם. כל אחד מאתנו, החל מינקות, זקוק לגרייה הקשורה למגע כדי להישאר מאורגן, מתפקד ובריא.

המידע מהסביבה מתקבל ע"י קולטנים שנמצאים על עורנו הקרויים רצפטורים. תחושות מגע של לחץ, רטט, תנועה, טמפרטורה, גירוד וכאב מפעילות את קולטני המגע.

מגע עדין –ליטוף, צמר גפן, מטפחת, דגדוגים, מים

מגע עמוק – עיסוי עמוק, דחיסות, ויברציות, חיבוק, גלגול כדור על הגוף

חשיפה לטקסטורות שונות – משטחי פעילות, משחקים עם מרקמים

שיר משחק –"ליטוף ליטוף בכל הגוף" ודחיסות למפרקים

על כדור פיזיו שכיבה במנחים שונים ( בטן, גב וצד ) הנעת הכדור לפנים ולאחור, לצדדים. הקפצה עדינה

שכבו על הגב וחבקו את התינוק. התנדנדו מצד לצד תוך כדי "חיבוקים לוחצים".

יציבות הגוף (החוש הפרופריוספטיבי)

הפרופריוספציה (התחושה העמוקה) מתייחסת למסרים חושיים אודות היציבה, הכוח, הכיוון והתנועה של חלקי הגוף השונים. היא מסייעת לאינטגראציה בין התחושה הטקטילית (קשורה למגע) לתחושה הווסטיבולרית. קולטני תחושה זו מצויים בשרירים ומפרקים.

הפרופריוספציה נותנת לנו מידע לגבי האם השרירים נמתחים או מתכווצים והאם המפרקים מתכופפים או מתיישרים. ייעודה של המערכת היא להגביר את מודעות הגוף ולתרום לשליטה המוטורית ולתכנון המוטורי.

מריצה נמוכה או גבוהה- ההורה מניח את התינוק על השוק (מריצה נמוכה) או הירך (מריצה גבוהה) כך שבית החזה מעבר לרגל. התינוק נושא משקל על כפות ידיו כשהזרועות ביישור. עומס על הידיים והזרועות מספק קלט פרופריוספטיבי העוזר לבנות את חוזקם של חלק הגוף העליון והזרועות.

זחילת גחון

דחיסות מפרקים – מזינה את המערכת ומניקה השפעה עמוקה. בעמידה ההורה אוחז באגן ודוחס אותו כלפי הרצפה, בישיבה גבוהה ההורה דוחס את הברכיים לכיוון הרצפה, במריצה ההורה דוחס את הזרועה לכיוון הרצפה

שיווי משקל ותנועה (החוש הווסטיבולרי)

המערכת הווסטיבולרית היא מערכת מאחדת, המעניקה לנו תחושה באשר למיקום שלנו בעולם. תנועה וכוח הכבידה מגרים קולטנים באוזן הפנימית. המערכת הווסטיבולרית קולטת מסרים על שיווי משקל ותנועה מהצוואר, העיניים והגוף, המידע נשלח למערכת העצבים המרכזית לצורך עיבוד, ואז נוצר מתח שרירי המאפשר לנו לנוע.

המערכת מספרת לנו היכן נמצא ראשנו וגופנו ביחס לקרקע : האם אנחנו זקופים, בשיפוע או תלויים עם הראש כלפי מטה, אם אנחנו נעים או במקום, האם החפצים סביבנו נעים או חסרי תנועה.

על כדור פיזיו – הטיות בישיבה, נדנוד, הקפצות

שיר משחק – "גילגילגול"

נדנוד מהיר/איטי בנדנדה, ערסל (מהיר- מגביר ערנות, איטי – מרגיע

הטיות על הברכיים

גירוי לסיבוב ציר או זחילה

היפוך מהגב לבטן – גירוי עם צעצוע עד חציית קו אמצע, עזרה ע"י הצלבת הרגליים או רגל אחת (תלוי בהתקדמות התינוק)

היפוך מהבטן לגב – קירוב הזרועות אחת לשנייה, הרמת צעצוע מעל הראש ועידוד הושטת יד למעלה עד להיפוך

"רוץ בין סוסי" – עימדו ואיחזו את התינוק עם יד אחת בין רגלי תינוק והשנייה לרוחב בית החזה. שירו את השיר תוך כדי ניעות למעלה ולמטה עם הרגליים.

אווירון – שכיבה על הגב עם ברכיים כפופות אל החזה וקרסוליים צמודים זה לזה. השכיבו את התינוק על השוקיים. החזיקו את ידיו או כתפיו והתנדנדו קדימה ואחורה.

חשיבות יצירת הקשר בין האם לילד :

המרכיבים ליצירת הקשר הם מגע, דיבור, חיוך, יצירת קשר עין, חום ואהבה. נשתמש בכל המרכיבים הללו בזמן הפעילות לצורך יצירת קשר איכותי בין הורה לתינוק מה שיגרום לתינוק להיות בריא מכל הבחינות: רגשית, נפשית ושכלית. קשר כזה תורם לתינוק לאמון בסיסי ולביטחון עצמי. תכונות בין הורה לתינוק שיזדקק להן להתפתחותו התקינה גם בעתיד.

מגע – רצוי מאוד לנסות ליצור ולאפשר מגע גופני רב בין ההורה לתינוק כי מגע זה בעצם קשר גופני. המגע מאפשר לתינוק להרגיש אהוב. ניתן לשאת את התינוק קרוב לגופינו (במנשא או בידיים), דבר המאפשר לתינוק לחוש חום ובטחון. הקרבה לאם/אב מאפשרת לתינוק לחוש רכות, לשמוע ולחוש את קצב פעימות ליבה/ו. המגע מאפשר לתינוקות להבין איפה נגמר גופם.

הדיבור –  דיבור האם מאוד מרגיע את התינוק וגורם לו הנאה. לכן רצוי לדבר ואף לשיר לו שירים פשוטים. אין כל חשיבות לעובדה אם ההורה יודע לשיר יפה או לא, התינוק פשוט נהנה מקולכם המוכר ומרכות הקול.

החיוך – התינוק נהנה מעצם חיוכנו אליו. במשך הזמן הוא אף יגיב אלינו בחיוך, תחילה, עד גיל חודשיים בערך החיוכים הנם ספונטניים, לאחר מכן התינוק מתחיל להגיב ע"י חיוך לצלילים נעימים וקולות מוכרים.בהמשך נוצר מעין דו-שיח בחיוכים. אתם מחייכים זה אל זה כל אחד בתורו, זה אחר זה.

קשר עין – קשר עין גם הוא תורם מאוד לקשר. ברגע שהאם מאכילה את התינוק היא גם נוגעת בו, היא מדברת אתו או שרה לו, היא מחייכת אליו ומביטה בו. גם התינוק כשהוא אוכל בעיניים פקוחות למשל הוא יוצר קשר עין עם האם, הוא נהנה מאוד להביט בפניה, התינוק בד"כ מעדיף להסתכל עם פנים מאשר על כל דבר אחר.

אהבה וחום – חשובה לא פחות הרעפת אהבה על התינוק, שכן תינוק המקבל אהבה, יהיה מסוגל גם להעניק אהבה בשלב מאוחר יותר בחייו. כמו כן בתקופת חייו הראשונה, הוא חש חוסר אונים ולכן תחושה של חום ואהבה עשויה לסייע לו להרגיש טוב ומספיק בטוח בעולם החדש והזר לו. במשך הזמן התינוק מתחיל להגיב, הוא מתחיל לחייך, מתחיל להביט בנו, לגעת בנו, למלמל – מלמול שבמשך הזמן הופך לדיבור.

שכיבה על הגב, סימטריה, קו אמצע ומערכת ההצלבה

הורים רבים מעדיפים להשכיב את תינוקם על גבו. מה בעצם גורם להורים להיות כה מרוצים מהמנח של שכיבה על הגב?

הסיבה הראשונה היא קשר עין ותקשורת ראשונית טובה עם התינוק הצעיר. התינוק יכול בקלות יכול לעקוב אחר המתרחש מסביבו, ליצור קשר – עין עם הסובבים, לחייך ולייצר אינטראקציה ראשונית. בניגוד לשכיבה על הבטן מנח השכיבה על הגב דורש מהתינוק מינימום מאמץ והגוף נתמך בצורה מקסימאלית ולכן נדרש מאמץ שרירי נמוך.

סיבה שנייה היא שבמנח שכיבה על הגב קיים יתרון בהשגת התקדמות בתפקודי ידיים ומשחק ראשוני: קל יותר לשכב על הגב ולאחוז משחק בידיים. משחק הדורש מניפולציה בשתי ידיים כגון : מחיאת כף העברת חפץ מיד ליד, הכנסה של חפץ לתוך הפה או חפץ, הקשת משחק במשחק בקו אמצע, יתקיים בשכיבה על הגב ובהמשך בישיבה.

סיבה נוספת היא הכרת הגוף מבחינה תחושתית. בעת שכיבה על הגב ניתן לראות את מרבית הגוף ואף למששו. התינוק מתחל בהתבוננות ובמגע של ידיו בפניו ופיו, ובהמשך לומד לבחון, ראייתית ותחושתית, גם את החלק התחתון של גופו. הכרות זו עם הגוף חשובה מאד לשם רכישת אבני דרך רבות ולבנות סכמת גוף אשר תשמש אותו בעתיד לרכוש אבני דרך בכל התנוחות.

בטיחות. ההמלצה משנת 1992, ע"י האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים, להעדיף תנוחה של השכבה על הגב בתינוקות ישנים ובתינוקות הנמצאים מחוץ לטווח ההשגחה המידי של המטפל. המלצה זו יצאה בעיקבות מציאת הקשר בין תסמונת המוות בעריסה לבין השינה בשכיבה על הגב.

סימטריה. מנח השכיבה על הגב מאפשר תפקוד סימטרי של הידיים והרגליים. ההתפתחות המוטורית של התינוק צריכה להיות סימטרית משני צידי הגוף. זאת על מנת לאפשר טווחי תנועה מלאים. כוח שריר תקין וכמובן התפתחות שווה של שני צידי המוח. סימטריה משמעותה יכולת התינוק לשמור על קו אמצע ולצאת ממנו בחופשיות ללא הבדלי תפקוד בין ימין ושמאל. חשוב לדעת: דומיננטיות יד (העדפה לשימוש ביד ימין או שמאל) מתפתחת רק בסביבות גיל שנתיים!

מערכת ההצלבה. מערכת ההצלבה מתחילה להתפתח אצל התינוק סביב גיל 3 חודשים. המערכת מאפשרת הפעלה תקינה של שני צידי המוח ומתבטאת ביכולת התינוק לחצות את קו האמצע של הגוף, להניע פלג גוף עליון על פני תחתון ולהפך (רוטציות גו ואגן) וליצר הפרדת תנועה איכותית. יכולות אלו יתרמו להשגת אבני הדרך המוטוריות כגון היפוך וזחילה, ביצוע תנועות עדינות ומדויקות, וויסות תנועה ולשמירה על שיווי משקל.

חשיבות השכיבה על הבטן

שכיבה על הבטן היא המנח שבו התינוק משיג את עיקר חיזוקו במהלך שנת חייו הראשונה. הסיבה לכך היא הפעילות השרירית המאומצת הנדרשת במנח זה מהתינוק, בכדי לצפות במתרחש בעולם סביבו. המאמץ מתחיל כבר בימיו הראשונים של התינוקת בניסיונות הרמת ראשו, וממשיך ביזית תנועה בצורות שונות כאשר בטנו פונה למשטח (תנועה על ציר הבטן, זחילת גחון, זחילת שש, הליכות דוב). קיים קשר צמוד בין רמת הסקרנות והעניין התקשורתי של התינוק בסביבתו, לבין מוכנותו למאמץ האדיר הנדרש בכדי ליהנות מהסביבה בעת השכיבה על הבטן. במנח השכיבה על הבטן בולט הקונפליקט בין עלות  לתועלת: התינוק יקדיש מאמץ ניכר בעיקר למשימות שיובילו להנאה ולעניין, ויפחית מאמציו כאשר הסביבה אינה מעניינת דיה.

חיזוק שרירי דורש פעילות יומיומית וזמן. נדרש כחודש ימים עד שאימון יומיומי יוביל לשינוי הרכב השריר בצורה משמעותית דיה, שתאפשר עליה ביכולתו המוטורית.

תינוק הרגיל לשכיבה פעילה על הבטן מימיו הראשונים זוכה "לתוכנית אימון" הדרגתית, בה קיים מתאם בין קצב השיפור ביכולתו השרירית לבין רמת העומס לה הוא נדרש בעת פעילותו.

תינוק שאינו מושכב על הבטן ברמה יומיומית אינו זוכה לזמן אימון המאפשר חיזוק הדרגתי. מאידך, תינוק המבלה זמן ממושך מדי בתרגול על הבטן, נוטה להתעייף שרירית ולעיתים אף להתעצבן רגשית, ו"לפספס את האימון. חשוב לזכור שגם בנושא ההשכבה על הבטן לא "כל המרבה הרי זה משובח", אלא הגזמה בהחלט גורעת.

משך הזמן המומלץ להשכבה על הבטן

ההמלצה היא השכבה על הבטן לפרקי זמן קצרים, פעמים רבות במשך היום, תוך הארכה הדרגתית של משך השכיבה עם התחזקותו של התינוק. מומלץ להתחיל השכבה על הבטן מימי חייו הראשונים של התינוק. בהתחלה מדובר בשניות או דקות ספורות בלבד ורק בהמשך מדובר בעשרות דקות. סביב גיל חצי שנה מצופה שמרבית יומו הפעיל של התינוק תהיה במנח שכיבה על הבטן. כמובן שיכולת מרשימה זו בגיל חצי שנה התקבלה בהדרגתיות, תוך עליה מתונה במשכי התרגול.

נקודה חשובה ביותר היא שבכדי שההשכבה על הבטן תתרום לחוזקו של התינוק והתפתחותו, עליו לבצע תרגול בזמן הערות ולא בזמן שינה

נקודות חשובות לתרגול מיטבי על הבטן

  • חשוב לתרגל את השכיבה על הבטן במצבים בהם התינוק אינו עייף ואינו רעב. לא מיד לאחר ארוחה מלאה ומובן לא כשחש ברע.
  • חשוב לשים לב לסימנים שמשדר התינוק, לזהות סימני התעייפות קלים ואז להפוך אותו אל הגב דרך תנועת היפוך. כמובן עם הזמן לעלות את זמן התרגול ואת סף התסכול
  • חשוב להניח משחק מעניין וחברתי על מנת שהתינוק יתאמץ יותר. עבור תינוקות קטנים אפילו הפנים שלכם הוא מהמשחקים המשובחים ביותר עבורם.
  • ניתן להפחית מעט את רמת הקושי הנדרשת ע"י שיפוע חיובי וע"י כך להאריך את משך זמן השכיב העל הבטן(כפי שתרגלנו במפגשים: תרגול האוניה, שכיבה על החזה שלכם כשאתם בשיפוע, כדור פיזיו, קרש שחייה)
  • שימוש ארוך יחסית בשכיבה ב"אמבטיה" במהלך טיול. הרבה תינוקות נהנים מאד בעת טיול ברחוב ויתאמצו שרירית על מנת לא להפסיד את מגוון האטרקציות הנקרות בדרכם.
0
    0
    העגלה שלך
    העגלה שלך ריקהחזור לחנות