fbpx

*** משלוח חינם לכל חלקי הארץ ***

תפריט

התנהגות מפריעה

התנהגות מפריעה

תוכנית ארבעת השלבים להתמודדות עם התנהגות מפריעה.

הפעם נעסוק בילדים גדולים יותר ולא בתינוקות.
היעד שיתוף פעולה. ילדים רבים אינם משתפים איתנו ההורים פעולה כמו שהיינו רוצים ולכן החלטתי לכתוב את השלבים להשגת שיתוף פעולה.
לאחרונה בהרבה הדרכות הוריות שאני עושה אני נתקלת בהורים שלא מצליחים להתמודד עם ההתנהגויות המפריעות של ילדיהם. לדוגמה ילדים שלא רוצים להכנס להתקלח ויש סביב זה חילוקי דעות שמעכירים את האווירה, ילדים שמגיעים המון פעמים בלילה למיטת ההורים וזה מפריע להורים. ילדים שמורחים את שעת ההשכבה, או שההתארגנות לגן או בית הספר קשה ולא נעימה, ילדים שמפספסים פיפי פתאום אחרי שכבר היו גמולים או כל דבר שמעורר אצלנו חוסר נוחות ומקלקל את האווירה בבית.
אז קחו לכם רגע ושימו לב לתוכנית. היא לא מסובכת, רק מצריכה מאיתנו קצת מחשבה על דרך הפעולה שלנו.
השלב הראשון הוא תיאום ציפיות. כמו בכל קשר בחיים עלינו להיות ברורים עם הילדים שלנו גם בנוגע לציפיות שלנו מהם. לא תמיד נדע לצפות את ההתנהגויות המפריעות מכיוון שדמיונם של הילדים שלנו עשיר והם עלולים להפתיע אותנו בכל יום מחדש. לכן כשמתרחשת התרחשות חדשה לנו שאנחנו לא מעוניינים שתמשיך עלינו למצוא זמן רגוע ולהגיד לילד שלאחרונה שמנו לב שהוא מתנהג באופן מסויים שלדעתנו לא מקדם אותו ואותנו ואף מפריע להתנהלות היומיומית ואולי אפילו פוגע בו. אחרי שנאמר לו ששמנו לב נוסיף שההתנהגות הזו לא מקובלת עלינו ובמקומה אנו מצפים ממנו להתנהג אחרת. בשלב הזה אפשר לשאול אותו במה הוא חושב שהוא יכול להחליף את ההתנהגות הלא מקובלת. אם קשה לו לחשוב על משהו ניתן להציע לו אפשרויות שקבילות עליכם לבחירתו. בתאום הציפיות חשוב לומר מה יקרה אם ההתנהגות הזו תחזור. זכרו שאין לכם שליטה עליו ויכול להיות שההתנהגות תחזור. אבל יש לכם שליטה על עצמכם ואתם יכולים להסביר לו מה אתם תעשו כשהוא יחזור על ההתנהגות הזו. לדוגמא אם מפריע לכם שהוא משתטח על הרצפה בבכי כשהוא שומע תשובה שלילית או מתוסכל שהוא לא מקבל את מה שרצה, מצאו שעה שאינה קשורה להתרחשות ואמרו לו ששמתם לב שכשהוא מתוסכל הוא בוכה ומשתטח על הרצפה וכשהוא עושה את זה זה לא נעים לכם ותאלצו להתרחק מהמקום עד שירגע. שאלו אותו מה הוא יכול לעשות כשהוא מתוסכל במקום להשתטח ולבכות. אם הוא לא ימצא רעיון תוכלו להציע לו שיגיד שהוא מתוסכל ושהוא זקוק לחיבוק למשל. החלופה חשובה מאוד מכיוון שהיא כלי חלופי המאפשר לו להמשיך להתנהל גם בזמן התסכול. השלב השני הוא הקטנת היחס להתנהגות השלילית נקודת המוצא שממנה נובע השלב הזה היא שמה שמתמקדים בו גדל ולכן אם נתייחס בצורה משמעותית להתנהגות המפריעה היא זו שתגדל. התייחסות משמעותית להתנהגות המפריעה יכולה להיות דאגה, כעס, עצבים, תסכול, יאוש. כמעט כל דבר שמטריד אותנו בקשר לילד וגורם לנו להתייעץ, לאיים, לכעוס, לספר לבן/בת הזוג/סבא/סבתא/חברים, לנאום, כמעט כל דבר כזה הוא התייחסות מוגזמת בהקשר להתנהגות המפריעה. הילד ימשיך להתנהג באופן הזה מכיוון שהגלגל לא נשבר והתגובה שלנו תמיד אותה תגובה בעוצמות שונות. אם נקטין מאוד את ההתייחסות שלנו להתנהגות המפריעה, נלך לחדר אחר, נאמר בקצרה משפט אמפטי לתסכול ונתקדם באופן ענייני הלאה, אז לא תהיה לילד סיבה להמשיך בהתנהגות המפריעה כי זו לא מקבלת את התוצאה אותה הוא רוצה. לדוגמא אם מפריע לכם שהילד זורק אוכל מהצלחת בזמן הארוחה ובתיאום הציפיות הודעתם לו שאם יזרוק אוכל על הרצפה תאלצו לקחת לו את הצלחת תוכלו להגיד לו באופן עניני שאתם מצטערים אבל לא תוכלו להמשיך לאפשר לו לזרוק אוכל ותאלצו לקחת את הצלחת ושאתם מבינים שזה מאוד מתסכל אבל פשוט נראה לכם שהוא התבלבל. אם תאמרו את זה באופן ענייני, קצר, ממוקד ולא מלא ברגש הסיכוי שהוא יפסיק יגדל כי זה לא יהיה ענין. הגענו לשלב השלישי והוא גילוי אמפטיה ונטיעת אמונה. זה שלב חשוב ביותר. בשלב הזה עליכם להראות לו שאתם מבינים שקשה לו עם ההחלטה שלכם לא לאפשר לו להמשיך בהתנהגות המפריעה, נסחו עבורו את מה שאתם מבינים שהוא מרגיש ובכך העשירו את השפה הרגשית שלו. אתם יכולים להגיד שזה באמת מאוד מכעיס, שאתם מבינים שזה מעצבן אותו, שאתם רואים שהוא מאוכזב וכאן מגיע חלק מאוד חשוב בשלב הזה והוא נטיעת האמונה. הילד שלכם רואה את עצמו בתוך העינים שלכם. אם תחשבו עליו שהוא שכחן הוא יאמין בזה בעצמו. אם תחשבו שהוא מבולגן הוא יראה את עצמו כך. אם תחשבו עליו שהוא עצלן זה מה שהוא יספר לעצמו שהוא. זו הסיבה שאנחנו מוכרחים לטעת בילדים שלנו אמונה בעצמם וביכולותיהם. לדוגמא אם מדאיג ומעצבן אתכם שהילד כל הזמן מפספס פיפי בתחתונים אתם יכולים להגיד לו באופן עניני שאתם רואים שהוא מאוכזב מעצמו שהוא פספס ושזה באמת לא נעים אבל אתם ממש לא מודאגים מכיוון שאתם מכירים אותו ויודעים מה היכולות שלו ובטוחים שכשהוא יחליט הוא יצליח לא לפספס פיפי בתחתונים. אתם אפילו יכולים להזכיר לו הצלחות מהעבר אם היו. זה יעזור לו לסמוך על עצמו. אמרו לו שאינכם מודאגים כלל מהפספוסים מכיוון שאתם סומכים עליו ויודעים שיש לו את היכולת לשלוט בצרכים שלו ואתם יודעים את זה בגלל שפעם כשהלכתם לסופר הוא לא פספס בכלל עד שחזרתם הביתה לשירותים למשל. המילים הללו יטעו בו את האמונה בעצמו ובמסוגלות שלו וידרבנו אותו להצליח שוב. והשלב האחרון הוא שלב העידוד על ההצלחות. זה השלב הכי משמח. וזה שלב חשוב ביותר כי בזכותו ההתנהגות הרצויה תשמר ואף תגדל. שוב אני חוזרת למשפט מהשלבים הקודמים שהוא המפתח בעיני להצלחת התוכנית. מה שמתרכזים בו גדל. אמרנו את זה כשדיברנו על הפחתת תשומת הלב מההתנהגות המפריעה ועכשיו אנחנו נשתמש בו כדי להגדיל את ההתנהגות אותה אנחנו רוצים ליצור או לשמר. בשלב הזה נספר לילד שלנו כמה אנחנו גאים בו וכמה אנחנו סומכים עליו. כמה אנחנו שמחים שיש לנו אותו כי הוא מסב לנו כל כך הרבה גאווה ונחת כשהוא מתנהג בהתנהגות רצויה. נגיד לו שידענו שהוא מסוגל ולא דאגנו לרגע כי אנחנו סומכים עליו. אפילו תתקשרו לספר על ההצלחות שלו לסבא/סבתא/אבא/אמא/דודים/חברים וכו. העידוד הזה יהיה הזרז מבחינתו לשמר את ההצלחה. לדוגמא אם הילד מושך זמן בהשכבה ונרדם בשעה מאוחרת וערב אחד הוא קיצר את זמן ההשכבה בכמה דקות תפסו את ההזדמנות הזו בשתי ידיים ואמרו לו בבוקר למחרת שזה כל כך שימח אתכם שהוא נרדם יותר מהר מיום קודם כי בזכות זה יש לו יותר כח, בזכות זה הוא יהיה יותר בריא, כי בזכות זה הספקתם לעשות בבית המון דברים ואתם גאים בו כל כך וידעתם שהוא מסוגל ושאתם בטוחים שהערב הוא יקצר עוד קצת את שעת ההשכבה. ותודו לו על שהוא בחר לקצר את ההשכבה ועל מי שהוא עבורכם ואפילו שתפו בגאווה את סבא וסבתא בשיחת טלפון שהוא שומע.
הדרך להשגת שיתוף פעולה לפעמים מצריכה מאתנו תכנון מוקדם. המצבים שבהם אנחנו נתקלים בהתנהגויות מפריעות בדרך כלל חוזרים על עצמם. אל תנסו לעשות שינוי בהכל. נסו לבחור דבר אחד שהכי מפריע לכם ונסו לשנות רק אותו. קחו דף ועט ונסו לכתוב תוכנית פעולה.
כתבו לכם מהי ההתנהגות המפריעה, מה היחס הנוכחי אותו אתם נותנים לאותה התנהגות. נסו לתכנן את הזמן הכי מוצלח לנהל שיחת תיאום ציפיות עם הילד שלכם, נסו לחשוב על חלופות שאותן תוכלו להציע אם לילד לא יהיו רעיונות.
נסו לכתוב לכם מקרי הצלחה שקרו בעבר שאתם יכולים להשתמש בהם כדי לטעת בילד אמונה ביכולותיו וכתבו לכם כיצד תעודדו אותו על ההצלחות שלו.
 
אחרי שהכל יהיה לכם מול העיניים אתם יכולים לצאת לדרך ואני ממש סומכת עליכם שתצליחו.
 
הורות היא חינוך וחינוך הוא מקצוע ואני ממליצה לחשוב על ההורות שלכם בתור משהו ששווה להשקיע בו מחשבה ואנרגיה. אתם תראו את התוצאות במהרה.
מבטיחה.
 
המון בהצלחה.
 
עינת דולב הדס
מדריכת הורים, יועצת הנקה וליווי התפתחותי
0544229800

התנהגות מפריעה Read More »

אצבע בפה

אצבע בפה זה לא יפה, האומנם?

התינוק שלך, שאת שומרת שהכל יהיה סביבו נקי עד כמה שאפשר, מרתיחה את כל המוצצים שנופלים ומרחיקה ממנו כל דבר שיכול להיות מלוכלך כדי שזה בטעות לא יגיע לפה שלו,
מכניס אצבעות לפה?!?
אני פה כדי להרגיע ולהגיד שזה הדבר הכי טבעי וטוב שהתינוק שלך יכול לעשות.
וגם, לקראת גיל שנה וחצי התופעה הזו תיפסק (:


למה בעצם תינוקות מכניסים ידיים לפה?

הידיים והפה הם איברי החישה והלמידה המשמעותיים ביותר בגוף.
דרך הבאת הידיים לפה התינוק שלך חוקר ולומד את העולם.
אני מזמינה אותך להמשיך לקרא ולהבין למה לא כדאי להוציא את הידיים מהפה
להכניס במקום מוצץ.

משבוע 16 להריון מתחיל להתפתח אצל הבייבי שלך "רפלקס המציצה", הוא יטמע במערכת סביבות גיל 4 חודשים. הוא מופק מהכנסת אצבע או מוצץ לפה, התינוק סוגר את הפה על החפץ ומתחיל במציצה ובליעה בתנועות ריתמיות שעוזרות לו לסגור את שפתיו סביב מקור מזון (בקבוק/ שד).
כל מה שיתקרב לאזור, התינוק שלך ירצה להכניס לפה. כך, הרפלקס ימומש ויוכל להיטמע במערכת
עד שהתנועה הרפלקסיבית תיהפך לתנועה רצונית ומודעת.

מכאן אנחנו יכולות להבין שלא כל הכנסת יד לפה אומרת שהתינוק שלך רעב.


למה זה טוב?

הבאת הידיים לפה מעידה על בית חזה משוחרר ותנועתי, על היכולת של השכמות להתרחק
אחת מהשנייה ועל היכולת להביא את שתי הידיים לקדמת הגוף. בזכות ההרגל הקטנטן הזה ניראה, שכיבה נינוחה על הצדדים ולרוב גם על הבטן, שזה ההתחלה של השלבים ההתפתחותיים הבאים:
הרמת ראש מאורגנת, התהפכות מהבטן לגב וזחילת גחון.

אם עודדת את התינוק שלך להכניס ידיים לפה בכל הזדמנות, לקראת גיל שלושה חודשים תוכלי לצפות בתינוק שלך שוכב על הבטן, ממקם את הידיים ברוחב הכתפיים ומרים את הראש בצורה הרבה יותר נינוחה ולאורך זמן.

עוד סיבה מצוינת, כל תהליך העיכול מתחיל בפה ונגמר בפי הטבעת.
כדי להקל על יציאה של גזים ופסולת כל השרירים הטבעתיים (בניהם: פה, מע' העיכול, פי הטבעת) צריכים להיות משוחררים. זה יכול לקרות באופן טבעי כשמייצרים גרייה מסביב לפה והשפתיים, כלומר כשהתינוק שלך מכניס יד לפה, מזיז את הלשון, פותח וסוגר את הפה, הוא עוזר לשרירים הטבעתיים בגוף להשתחרר.

אבל הכי חשוב, תינוק שיודע להתעסק עם הידיים בפה מראה על של נינוחות פנימית!


למה מוצץ זה לא תחליף טוב?

התינוק שלך לומד את העולם דרך האיברים שלו, כשהוא מכניס את הידיים לפה- הוא עושה תהליך למידה. כשאנחנו מוציאים את הידיים מהפה ומכניסים מוצץ במקום, אנחנו מקלקלים לו את תהליך הלמידה.
בשלב הבא הוא יכניס לפה כל מה שמסביבו, ובערך בגיל 4-5 חודשים התינוק שלך יחווה את האוכל כהנאה וכלמידה תודות לתהליך שהוא עבר.

כפי שציינתי קודם, כל מערכת השרירים הטבעתיים מהפה עד פי הטבעת קשור אחד לשני ואם אחד מכווץ הכל מכווץ, ואם אחד רפוי הכל יהיה רפוי.
תדמייני תינוק שהפה שלו עסוק רוב היום במציצת מוצץ, והשרירים הטבעתיים כל הזמן פועלים, את חושבת שהתינוק הזה נינוח ומשוחרר או מכווץ ורוטן?

*לפעמים המוצץ מייצר שקט, אבל לא את השקט הפנימי שהתינוק צריך*


איך נעודד הכנסת ידיים לפה?

1. תנוחת ערסול- זה הבסיס לכל שלבי ההתפתחות שיגיעו הלאה. כשבית החזה ישקע והידיים יגיעו לאמצע, בסופו של דבר התינוק שלך יחפש לחבר בין הידיים לפה, תרגלו זאת כמה שיותר, לא רק לקראת השינה אלא גם ברגעי עירות.
בונוס: זהו המנח היחיד שמאפשר לכן הזדמנות ליצירת קשר עין ותקשורת.
ניתן לייצר את התנאים הללו לא רק בערסול על הידיים, אתן יכולות להשקיע את התינוק שלכן בפוף, להכניס למנשא בד או לנדנד בערסל.

2. ניגע בכפות הידיים ואז בשפתיים, עכשיו תעצרו ותסתכלו מה התגובה של התינוק שלכן. אתן יכולות לחזור על הפעולה מספר פעמים.

3. תייצרו עבור התינוק שלכן רגעים של שכיבה על הצדדים (שני הצדדים) ותיראו איך הידיים
מגיעות לפה..

התינוק שלך מכניס ידיים לפה? עכשיו כשאת יודעת למה זה טוב, תאפשרי את זה?

מוזמנת לשתף אותי בעמוד האינסטגרם YANAVAI

אצבע בפה Read More »

איך מספרים על מוות לילדים?

איך מספרים על מוות לילדים?

בין אם זו חיית המחמד או שכן קרוב או אפילו סבא וסבתא?
המוות הוא חלק מהחיים ואי אפשר למנוע מילדים להיתקל בנושא. במקום להתחמק מלענות על שאלותיהם, מוטב להעניק לילדינו כלים להרגיש טווח רגשות מבלי לפחד מהם. זו מתנה גדולה עבורם, הן בילדות והן כבוגרים.

בתור הורים, אנחנו נאלצים להתמודד שוב ושוב עם כל מיני שאלות שהילדים מביאים לפתחנו. על חלקן אנחנו יודעים לענות ועל חלקן לא. על חלקן נוח לנו לדבר ועל חלקן פחות. אבל יש שני נושאי שיחה שמהם הורים מעדיפים להימנע כמו מאש, ובאופן מעניין שניהם קשורים לקצוות מנוגדים של מעגל החיים: איך ילדים באים לעולם ומה קורה כשמתים.
 
האם ילדים קטנים מסוגלים להבין את המוות?
האמת היא שהתשובה האמיתית לשאלה הזו צריכה להיות "האם אנחנו מסוגלים?". צריך לזכור שילדים מבינים ורואים את העולם שונה מאיתנו, הם היצורים הכי סקרנים בנמצא. הם מתבוננים על העולם בפליאה, במיוחד בגיל הרך, ומנסים להבין איך דברים עובדים ולמה. בהרבה מובנים תינוקות ופעוטות הם מדענים לכל דבר – כל הזמן שואלים "למה" ו"איך" וחוקרים בשיטה של ניסוי וטעייה.
לכן, אך טבעי שיהיו גם סקרנים כלפי מושג המוות ברגע שייתקלו בו.
ברגעים האלו יש לנו תפקיד חשוב, כהורים, לתווך להם את עולם החיים והמוות המבלבל. עלינו לזכור שמוות מעורר גם בנו עצמנו חרדה. זה נושא לא נעים שאנחנו מעדיפים להימנע מלחשוב עליו, וכשהילדים עוסקים בו שוב ושוב הנטיה הראשונית והטבעית שלנו היא לדחוק את זה הצידה. אנחנו ממלמלים משהו לא ברור, זורקים כמה מילים כדי לצאת ידי חובה או קובעים "כשתגדל תבין".
באופן הזה, המסר שעובר מאיתנו אל הילד הוא שמוות זה דבר מפחיד שאסור לשאול עליו ולהתעסק בו, כי אנחנו המבוגרים לא יכולים להתמודד עם זה. הילד נשאר לבד עם התהיות, המחשבות והדימיון שלו – וזה המקום שבו חרדות עשויות להתפתח.
 
אז איך מסבירים לילדים מה זה מוות?
מוות הוא מושג מורכב, אפילו לנו המבוגרים, שלא באמת יודעים מה קורה שם בסוף החיים. כדי לפשט אותו, אפשר לפרוט את מורכבות המוות לכמה אלמנטים: הגוף מפסיק לעבוד; זה קורה לכולם ואי אפשר להתחמק מזה; וזה בלתי הפיך.
מתחת לגיל שלוש, ילדים יתקשו להבין את המושגים האלה בכללותם. אך בסביבות הגיל הזה והלאה, ילדים יכולים בהחלט להבין את המשמעות של הפסקת התפקוד של הגוף. ממש כמו שצעצוע מפסיק לתפקד כשהוא מתקלקל (או סתם נגמרו לו הסוללות), כך גם הגוף שלנו (או של בעל חיים אהוב) מפסיק לעבוד. המושגים האחרים קשים יותר להבנה. והאמת? גם לנו יותר קשה לתפוס ולעכל את זה שהמוות מגיע לכולם ואיננו הפיך, אז פחות נתמקד בהם.
דבר אחד שיכול לעזור לכם להציג את מושג המוות (ובכלל את מעגל החיים) הוא עולם הצומח. הכינו יחד אגרטל עם כמה פרחים והתבוננו בהם לאורך זמן. הסבו את תשומת לבו של הילד (באופן המותאם לגילו כמובן) לשינויים הנראים בפרח לאורך זמן – איך הוא מתייבש וקמל עד שהוא נובל. לילדים גדולים יותר אפשר להסביר, אם תרצו, שהפרח יתפרק ויחזור לאדמה ויעזור לפרחים אחרים לגדול.
היו ברורים ככל האפשר.
כשמישהו קרוב הולך לעולמו – וזה רלוונטי גם לחיית המחמד המשפחתית – הורים רבים נמנעים משימוש במושגי המוות המוכרים לנו ואומרים לילדים שהמת "נמצא עכשיו בשמיים ומסתכל עלינו מלמעלה", או "עבר לגור בארץ אחרת". אנחנו עושים את זה, כאמור, על מנת להימנע משיחה לא נעימה על מה זה אומר בכלל למות (אחרי הכל, מי רוצה לדבר על קבורה וריקבון הגוף?), אבל הבעיה היא שאנחנו עלולים לבלבל את הילדים.
החשיבה של ילדים מתחת לגיל שש היא קונקרטית. זאת אומרת שהשימוש שלכם בשפה צריך להיות זהיר וברור. ילדים עשויים לחשוב שסבא באמת נמצא בשמיים ולחפש אותו שם, או לתהות למה הכלבה נשלחה לגור בארץ אחרת ונטשה אותם. מושגים שאינם המילה המפורשת "מוות", כמו "סבתא נפטרה" או "הלכה לעולמה", גם הם עשויים לבלבל, כי הם לא אומרים לילדים מה שהם אומרים לנו. לכן, מוטב להשתמש בעולם המושגים הקרוב אליהם. אפשר לומר, למשל, שהגוף של סבא התקלקל והפסיק לעבוד, שהוא היה חולה ועכשיו הוא כבר לא חולה ולא סובל.
סביר להניח שילדים ישאלו שוב ושוב איפה נמצא מי שמת, והאם או מתי הם יחזרו. זה בסדר, תנו להם לשאול והסבירו – כמה פעמים שצריך – שהם לא יוכלו לחזור. אפשר בהחלט לומר, ויצא לי לעשות זאת מספר פעמים, שהמת ממשיך להתקיים אצלנו בתמונות ובזיכרונות.
 
לא צריך לדרוש מהם להתאבל!
עבורנו המבוגרים, ברור שמוות קשור ברגשות קשים של אבל, אובדן, עצב וכעס (וגם זה לא תמיד, אם נודה על האמת). אצל ילדים זה לא בהכרח כך. ילדים בגיל הרך גם ככה לא ממש מבינים את מושג המוות, אך גם מילדים גדולים יותר אין טעם לצפות להפגנת רגשות מסוימים. אפשר ורצוי לומר להם שאנחנו עצובים. אני מאמינה שלא צריך להסתיר את זה, ושאנחנו דווקא מעניקים להם ככה שיעור חשוב בהפגנת רגשות. אבל מצד שני, מוטב שלא נדרוש מהם להפגין או להרגיש עצב או כל רגש אחר שנראה לנו "נכון".
בסופו של דבר, המוות הוא חלק מהחיים. הוא רע הכרחי וחלק בלתי נפרד מהמעגל. וככזה, מוטב שלא נימנע מהעיסוק בו, ושנלמד את ילדינו כיצד להתבונן על החיים כמו שהם, ואיך הם יכולים להרגיש את כל טווח הרגשות האנושיים מבלי לפחד מהם. זו תהיה מתנה גדולה מאוד עבורם, הן בילדות והן כבוגרים.
 

ושנדע רק בשורות טובות 🙏

איך מספרים על מוות לילדים? Read More »

הפרעת קשב וריכוז

הפרעת קשב וריכוז

בואו נעשה ניסוי:
1. תדליקי שיר שאת אוהבת- על ווליום יחסית גבוה
2. בזמן שהשיר מתנגן תדליקי את הטלויזיה בווליום רגיל
3. תוך כדי תמשיכי לקרא את הפוסט- אנחנו נחזור לדבר על הניסוי תכף.

תינוקות התרגלו לסביבה הרחמית שסיפקה להם תנועה רבה, מגע תמידי וקול מונוטוני (דפיקות הלב שלך, מחזור הדם..).
אגב, אלו אותם חוויות שירגיעו אותו גם עכשיו, אם תתני לו חוויה של תנועה מגע וקול בצורה מונוטונית זה ירגיע אותו כמעט מייד ויכניס שקט למערכת העצבים של התינוק שלך (מלבד כשהוא רעב).

נחזור לניסוי, האם היה לך קל או קשה להתרכז במה שרשמתי?
נכון שכל המוזיקה והצלילים הפריעו ליכולת הריכוז שלך?

זה הזמן לכבות הכל ולהמשיך לקרא (:
שימי לב איך הגוף שלך יותר רגוע והרבה יותר קל לך לקרא, להתרכז ולהבין מה שמולך.

כשאנחנו חושפים את התינוקות שלנו מגיל צעיר לצעצועים שמפיקים צלילים, לרעשנים, צעצועים עם אורות מרצדים, צבעים בוהקים אנחנו בעצם מקשים עליהם להתרכז.

במה יש להם להתרכז אתם שואלים? ב-ה-כ-ל!

הכל חדש, הפנים שלכן, הרוח שנשבה על היד שלהם, הקולות, הריחות, התחושה של הגוף שלהם על משטח, התחושה בגוף כשעוברים ממנח אנכי לשכיבה, אתן רואות לאן אני חותרת…

כשהכל חדש ואני מנסה להתרכז וללמוד ואז מוסיפים על זה עוד צלילים ואורות וקולות זה מפריע, מציק ומוציא מריכוז, זה מה שנקרא בשפה המקצועית "הצפה חושית"

כשנציע לתינוק שלנו הרבה גירויים לאורך זמן, למשל משטח מלא צעצועים וגירויים שונים, לא רק שהוא לא יצליח ללמוד הוא גם יתחיל "להשתעמם" מהר מכל דבר ולעבור לדבר הבא אחרי שניות בודדות.

וכך חברות, אנחנו תורמות להתחלה של בעיית קשב וריכוז.

 

מה אני מציעה במקום אתן שואלות?

  • מגיל לידה עד 3 חודשים, לוותר על צעצועים, הפנים שלכן זה הגירוי הכי מעניין, מפתח ומלמד שיש.
    וותרו על המובייל מעל המיטה, אתן תראו שהתינוק שלכן פתאום מגלה את הידיים שלו, מסתכל עליהן, מכניס לפה (כך מתחיל קשר עין-יד-פה), בהמשך הוא גם יתחיל להתהפך על הבטן בגלל שאין משהו שמשאיר אותו מרותק על הגב.
    תוציאו את המובייל מהעגלה (זה עם הפרחים שיש לכולן), תחשבו כמה מעניין הבחוץ גם בלי זה..

 

  • כשהם כבר מושיטים יד ואוחזים, צעצוע 1-2 על המשטח זה מספיק- אנחנו רוצים לעודד מוטיבציה ועניין בגירוי אחד מסויים, כך תיקרה ההתהפכות הראשונה, הפעמים הראשונות שיזחלו וכו'
    אבל אם יהיו לידו מלא גירויים למה שהוא ירצה לזוז?

 

  • כשכבר מתיישבים, נסו משחקי מוטוריקה עדינה, זה דורש מהם לא רק מאמץ אלא נכון- גם ריכוז.
    יהיו תינוקות שזה יהיה להם קל יותר ויהיו כאלה שיתקשו במשחק הזה אז נתחיל מחצי דקה או כמה שהוא מסוגל ולאט לאט נשכלל את המיומנות הזו.

עצה שלי: לפני שאתם מתיישבים למשחק שמצריך שקט פנימי, שחקו יחד במשחק שמפעיל את הגוף ומוציא אנרגיה, לתינוק שלכם יהיה הרבה יותר קל.

 

הפרעת קשב וריכוז Read More »

הכנה להנקה

הכנה להנקה

 איך להתכונן לאתגר הזה, שמעולם לא תרגלת, שהתינוק שלך שעוד לא נולד מעולם לא התנסה בו, איך להגיע מוכנה לדבר הזה שכל כך הרבה אמהות מספרות שהיה להן קשה ומאתגר?

את שומעת את הקולות האלה ונלחצת ומגיעה לרגע האמת מבולבלת.

חברות משתפות אותך, גיסות, אחיות, אבל לא באמת חווית את זה איתן וזה מפחיד וכל אחת אומרת משהו אחר ואת לא באמת יודעת למי להאמין.

אז בואי נעשה רגע סדר, עד שהתינוק לא נולד לא ניתן לדעת אם יש סנכרון בין הפה שלו לבין הפטמה שלך.

יכול להיות שיהיה לו מבנה פה שיאתגר את ההנקה, למשל חך גבוה, שפה קשורה, לשון קצרה או קשורה, סנטר אחורי, המשקל שלו לא ידוע לנו עד שהוא לא בחוץ, טונוס השרירים שלו לא ידוע לנו עד שהוא לא בחוץ, משתנים כמו הטיה של ראש לצד, לידה טראומטית, גודש, גזים, פטמה שטוחה, שקועה, גדולה מאוד, יתר בהלה, כל אלה עשויים להשפיע על היכולת של התינוק להתחבר בקלות.

יש כמובן עוד הרבה סיבות אבל בעצם חשוב שנבין שעד שהתינוק לא נולד אנחנו לא באמת יכולות לדעת אם זה יצליח או לא.

בעיקר בגלל הסיבה הטכנית אבל לא רק.

אז איך בכל זאת תוכלי להכין את עצמך להנקה?

זו שאלה ממש טובה, חשוב שתדעי שממש יכול להיות שתצליחי מאוד בקלות, למרות שסיפרו לך שזה בהכרח קשה.

לאורך שנות העבודה שלי ליוויתי אלפי נשים ופגשתי לא מעט נשים כאלה, שזה ממש הצליח להן, בלי שעשו משהו מיוחד, פשוט היה שם סנכרון בין הפה של התינוק לפטמה שלהן ומכאן הכל זרם.

אז זה יכול לקרות גם במקרה שלך ולא כדאי להיות בחששות שזה בטוח יהיה מאתגר, החששות האלה לפני הלידה לא מובילות אותך לשום מקום חוץ ממתח שעשוי להשפיע לרעה על העובר שלך.

ההכנה להנקה מוצלחת צריכה להיות אחרת.

הייתי ממליצה לך להתמקד בכמה מחשבות.

המחשבה הראשונה שהייתי רוצה שתתעסקי בה היא העובדה שמיד אחרי הלידה את צריכה גם להחלים מההריון, גם להחלים מהלידה, גם לנסות ללמוד איך לתפעל את היצור הקטנטן שאת אחראית עליו וללמוד להכיר אותו בכלל וגם לנסות להיניק.

גם אם יש לך ניסיון בהנקה של הילדים הקודמים, עדין את צריכה ללמוד להיניק את התינוק הספציפי הזה ואת זה מעולם לא עשית.

בשביל שתוכלי להתרכז בכל הדברים האלו חשוב ממש שתעשי אאוטסורסינג לכל שאר המשימות שלך.

למשל שמישהו ידאג לקניות, לבישולים, לשאר הילדים, לניקיון, לכביסות וזה יפנה לך זמן להתעסק במה שאת באמת צריכה להתעסק בו וזה את והתינוק החדש שלך.

הבעיה מתחילה כשאנחנו לא משחררות, אז ההכנה הכי טובה להנקה שאת יכולה לעשות זה לעבוד בדיוק על זה.

על איך לשחרר את כל שאר המשימות ולהבין שאת חייבת להתרכז בך ובתינוק ולא בדברים אחרים כדי שזה יצליח.

דבר נוסף שהייתי ממליצה לך להתכונן אליו זו רמת האינטנסיביות שזה ידרוש ממך.

תינוק שרק נולד עשוי לאכול בין שמונה לשתיים עשרה ארוחות ביממה של בין עשרים דקות לשעה.

בפועל זה אומר שיש סיכוי שמחצית מהיממה הוא יכול להיות מחובר אלייך.

אם תכיני את עצמך לרמת אינטנסיביות כזאת לא תופתעי כשהיא תגיע ויהיה לך קל יותר להתמודד איתה.

שווה לעדכן את בן או בת הזוג אם יש שזה מה שצפוי לקרות, כדאי שהם ידעו מה רמת האינטנסיביות הנדרשת.

מחשבה נוספת שמומלץ לשים בראש היא שסביבה תומכת אף היא חשובה אבל אין לך באמת שליטה על הסביבה ולכן את גם לא באמת יכולה להתכונן לכמה תמיכה תהיה לך.

כן חשוב לעשות שיחות מקדימות אם האנשים הקרובים אלייך ולספר להם שאת מתכוונת לנסות להיניק ושזה ידרוש ממך הרבה תשומת לב ולא בטוח תוכלי להתייחס אליהם כמו שהתייחסת עד היום ובנוסף שתצטרכי עזרה בכל המסביב כדי שתוכלי להצליח.

זה לא מבטיח שהתמיכה שלהם בפועל תהיה בדיוק מה שאת צריכה אבל היא בטוח תבוא עם הרבה כוונה טובה וזה חשוב כשלעצמו. מבחינת ציוד קצה, יש כל כך הרבה אביזרים ולא בטוח שבכלל תצטרכי את כולם ולכן את כל אלה שווה לרכוש רק אחרי הלידה, תוך כדי הניסיונות, אנחנו חיים בחברה בה אפשר להשיג כל דבר כמעט 24/7 אז שווה לחסוך את הכסף ולקנות רק את מה שצריך באמת.

הדבר האחרון שחשוב להכין מראש זה מספר טלפון של שתים שלוש יועצות הנקה שדיברת איתן לפני הלידה ונראה לך שיש לכן חיבור טוב. לא בטוח שתצטרכי בסוף אבל אם כן מומלץ שיהיה לך למי לפנות.

חשוב שיהיה לכן חיבור כי חשוב שתרגישי נוח לפנות אליה בכל צורך ובכל שעה.

כמובן שאשמח ללוות אותך אם תרצי❤️ בינתיים שיהיה המשך הריון קל ומשעמם ולידה מדהימה ומעצימה.

עינת דולב הדס יועצת הנקה, מדריכת הורים וליווי התפתחותי 054-4229800‪

הכנה להנקה Read More »

במקום להרים את הראש, בואו שנייה נדבר על להניח אותו

במקום להרים את הראש, בואו שנייה נדבר על להניח אותו

אחת השאלות שישאלו אתכם בגיל חודש-חודשיים זה האם התינוק שלך כבר מרים את הראש? וזה באמת חשוב ומעיד על הרבה דברים. אבל, יש שאלה שהיא הרבה יותר חשובה- האם התינוק שלך יודע להניח את הראש?

אם התשובה שלך היא כן, מעולה! אבל אם התשובה היא ממש לא או לעיתים נדירות את מוזמנת להמשיך לקרא

כן, כשהתינוק שלך שוכב על הבטן ומרים את הראש הוא אכן מחזק את חגורת הכתפיים, הוא חווה חוויות של שיווי משקל וזה בעצם מאפשר לו לממש את כל שלבי ההתפתחות שיבואו אחרי בצורה מיטבית.

אבל, וזה אבל גדול, אם התינוק שלך שוכב על הבטן, מרים את הראש ואחרי כמה דקות בוכה כי הוא התעייף מלהחזיק את עצמו והוא לא יודע להוריד את הראש למשטח- זה אומר לי הרבה יותר.

מה זה אומר לי?

שמאתגר אותו להרפות, לשחרר ולהירגע, אלו הרבה מילים שאומרות לי שיש לתינוק שלך קושי לעצום עיניים ולהירדם בלי הרבה עזרה ממך. ויתכן שקיימת החזקה שרירית שתקשה  עליו כשירצה להתחיל להתהפך ולזחול בעוד כמה חודשים
מה עוד? שהוא מפעיל הרבה מאמץ שרירי בתנועות שהוא עושה וחבל כי היינו רוצות שזה יקרה בקלות וללא מאמץ.

תינוק שנמצא על הבטן אבל לא יודע להניח את הראש בעירות בנינוחות ב 99% מהמקרים נזהה קושי בשינה או בהירדמות.

כמה מהסיבות הנפוצות שגורמות לכך:

  • שכיבה מרובה מידי על הגב
  • אי שכיבה על הצד
  • החזקה שרירית
  • בית החזה גבוה מהבטן
  • טורטיקוליס
  • העדפת צד

תכירו את גון, בגיל 3 חודשים גון התקשה בהנחת הראש בשכיבה על הבטן (וגם בשינה מעבר ל20 דקות), לאחר תרגול והתמדה גון מניח את הראש בקלות, מכניס אצבע לפה שמעיד על נינוחות בגוף ומתמסר להרדמות ותנומות ארוכות.

איך תעירי לתינוק שלך להניח את הראש בשכיבה על הבטן?

רגע לפני, חשוב להגיד שאלו עצות כלליות שלא מחליפות אבחון מקיף, יש סיבות מגוונות שיכולות לגרום לקושי בהנחת הראש ומה שיעבוד לאחד לא יזיז לאחר ולכן תראו מה עובד לכם ותעשו את השילובים המתאימים.

5 טיפים להנחת הראש והתרפקות:

  1. תחזיקי את התינוק במאונך על הכתף, היד שנמצאת מתחת לאגן של התינוק תיצור כיפוף עמוק יותר של הברכיים כך שגו התינוק יתעגל והראש יונח על הכתף בהתרפקות. נשלב טפיחות בקצב אחיד על השכמות (כמובן נעשה זאת בשני הצדדים ליצירת סימטריה)
  2. ניצור יותר רגעים של ערסול (כפיפה)- אם זה על הידיים, בפוף, בערסל, בשכיבה על הגב (נניח את האגן של התינוק על הרגל שלנו)
  3. נירצה לרכך את בית החזה כך שהוא לא יהווה סוג של הגבהה, ולתינוק שלך יהיה יותר נוח לשכב על הבטן (ולהניח את הראש)- נעשה טפיחות, מעיכות ושפשופים על כל איזור בית החזה.
  4. אם יש לך מנשא זה הזמן להשתמש בו (לא כל המנשאים יעשו את העבודה, אני ממליצה על מנשא בד ארוך), הכניסי את התינוק שלך במנח בטן לבטן וצאו לטיול בפארק הקרוב לביתך, התנועה המונוטונית והמנח שהוא נמצא בו יצור את התרגול של הנחת הראש בזמן ערות או בזמן שינה.
  5. מנח נוסף שיכול לעזור הוא המנח "נמר על עץ" (תרצי לראות סרטון הדרכה על המנח?), תטי את היד שלך כך שהראש טיפה נמוך יותר מהאגן וכח הכבידה יעשה את השאר. עשי זאת לשני הכיוונים כדי ליצור סימטריה.

 

שתפו אותי בעמוד האינסטגרם שלי אם התרגול יצר שינוי? האם עכשיו התינוק מניח עלייך ראש? האם את רואה שינוי/שיפור ביכולת שלו להירדם?

 

 

במקום להרים את הראש, בואו שנייה נדבר על להניח אותו Read More »

הנקה

הנקה

המצב הזה שאת קמה בלילה להניק… והרעב פתאום עולה (שוב) ואת חושבת לעצמך מה לעזאזל אני אוכל עכשיו??!!! 
או… קבלי עוד סיטואציה: את בסלון, התינוק סוף סוף נרדם, הרעב כבר עולה והשליח מתעכב בגלל מטען חורג.
נו באמת!! יש כאן אישה אחרי לידה רעבה.
הרעב אחרי לידה הוא משמעותי.
כשאנחנו רעבות אנחנו מגיבות לפעמים לא כמו שאנחנו רוצות… אנחנו מתוסכלות, כעוסות, לא ברורות, הראש לא חושב טוב כשהבטן מקרקרת.
מה עושים? קופסת נשנושים!
קחי ירקות (מלפפון, פלפל, קולורבי, גזר, שרי…) תחתכי לרצועות, כל ירק שימי בקופסה שונה, בלי תבלינים בלי כלום. 
וככה ברגע שאת מרגישה שהרעב עולה.. פשוט קחי קערה ושימי בה קצת מהירקות החתוכים. לימון, מלח, שמן זית… והינה לך נשנושים לעט רעב.
ועוד רעיון, קופסת נשנושי פירות יבשים/אגוזים.
קחי 3 קופסאות, ובכל אחת תערבבי כל מיני אגוזים, תמרים, שקדים, צימוקים…
שימי אחת בסלון, שניה ליד המיטה ושלישית על שולחן האוכל.
ככה כשאת מניקה/מאכילה וחייבת להכניס משהו לפה, הינה הקופסה מוכנה ומזינה בדיוק בשבילך♡ 
וזה בדיוק ברגע שאת הכי צריכה ורק תושיטי יד!!
לא חייבת לעמוד במטבח עם יד אחת מבשלת ויד שניה אוחזת תינוק.. ועד שאת אוכלת הוא שוב קם. 
פשוט להכין מראש, או לבקש בן, בת הזוג להכין לך. 
יש גם אתרים שמכינים קופסאות נשנושים של פירות יבשים במיוחד לאימהות! 
זאת יכולה להיות גם אחלה מתנה ליולדת טרייה🙂
ועוד דבר חשוב! שתי המון מים♡
חיבוק שני🌸

הנקה Read More »

התקדמות בגמילה

התקדות בגמילה

איך תדעו שאתם מתקדמים בתהליך פרידה מחיתולים?
הכל כאן!
קודם כל מומלץ מאוד לקרוא את הפוסט של איך מתחילים גמילה ובמידה ולא פעלתם לפי ההכנה אז מומלץ ליישם כבר ממחר גם אם כבר הורדתם את החיתול
 
ועכשיו לעניינו:
לפני שאני מסבירה אני ממש רוצה שתעשו ניסוי קטן בבית וקחו חיתול ותשפכו בו כוס מים פושרים. ואז קחו חיתול טטרא או מגבת ובזהירות תשפכו אותה כמות בדיוק והניחו את שניהם על הזרועות שלכם (חיתול על זרוע אחת וטטרא על זרוע שנייה) ותרגישו מה ההבדל בתחושות על פני העור ביניהם????
אל תתעצלו ותעשו את זה. זה חשוב ממש כדי להבין את שאר הדברים שאני אדבר עליהם כאן!!
גם אם ילד מראה "בשלות" לתהליך גמילה וגם אם לא… מבחינה פיזיולוגית לתינוקות יש אינסטינקט טבעי ויכולת להתרוקן באופן יזום עד גיל שנה וחצי. הבעיה היא שאנחנו מנוונים להם את האינסטינקט הזה עם חיתול שבמבחן התוצאה פיפי הוא חם ויבש וקקי צמוד לטוסיק…
ואז, כשמתחילים תהליך גמילה אנחנו מצפים מהם להיפטר מכל התחושות והלמידה שהייתה להם עד עכשיו בעולם וישר יעשו בשירותים. גם כשהם התחילו ללמוד ללכת הם לא ישר הלכו, אלא נפלו המון אבל כל נפילה הייתה הזדמנות ללמוד איך הולכים כי מדובר בתהליך למידה מחדש.
אותו הדבר גם בתהליך גמילה.
הילדים שלכם צריכים ללמוד להקשיב לגוף שלהם כי הם כבר לא הולכים עם שירותים צמודים עליהם כל היום ועכשיו גם אם הם מתרוקנים, התחושה כבר לא חמימה, אלא קרה ורטובה וזה שינוי אדיר במשחק הזה!!!
זה אומר שכל הילדים באשר הם צריכים ללמוד ולאט לאט זה יקרה.
דבר נוסף, בגלל החיתול, הילדים לא יודעים לסחוט את השלפוחית שלהם עד הסוף אז הם כל פעם מתרוקנים קצת קצת קצת כי זה לא משפיע להם על היומיום. הם לא צריכים ללכת לאף מקום ומרגישים אותו דבר גם אחרי ההתרוקנות, אז בעצם אין סיבה והם פשוט משחררים קצת לחץ אבל לא באמת מתרוקנים לגמרי. כל זה למרות שהם נולדים עם שליטה על הסוגרים וגם בגיל 8 חודשים יש יכולת שרירית לסחוט את השלפוחית עד סופה וללא פולסים!!!
 
כלומר, המטרות בתהליך הלמידה שכל הילדים בתהליך הזה צריכים לעבור הם:
1. להבין שיש מבחן תוצאה אחר לאחר ההתרוקנות- עכשיו פיפי קר ורטוב וקקי נופל מהגוף
2. ללמוד מה התחושה המקדימה להתרוקנות כשקצת לוחץ ולא ממש לוחץ כדי ללמוד ללכת בזמן לשירותים
3. ללמוד לסחוט את השלפוחית ואת המעי עד הסוף כדי להתרוקן כמו שצריך בפעם אחת ולהתאפק בין לבין
אלו המון מטרות ולכל ילד יש את הקצב שלו. יש ילדים שלומדים תוך ימים בודדים ויש כאלה שלוקח שבועות.
 
בכל מקרה, כדי לראות שבהחלט יש התקדמות למרות שיש עדיין פספוסים אנחנו רוצים לראות מצב שבו:
הילד לא אמר אחרי שהוא עשה
ואז הוא כבר אומר אחרי שהוא עשה
ואז הוא אומר בזמן שהוא עושה
ואז הוא מתחיל להתאפק יותר שעות בלי פספוסים
ואז הוא אומר לפני שהוא עושה אבל עדיין לא עושה בשירותים
עד שלבסוף הוא אומר לפני ומצליח להגיע לשירותים ולעשות.
זה התרשים שיראה לכם שאתם בהתקדמות למרות הפספוסים!!
אז נכון שבסוף הם מפספסים אבל פספוסים הם חלק מאוד חשוב מהתהליך הזה!!! אל לנו רק להסתכל על התוצאה הסופית כמו ציון 100 במבחן, אלא להסתכל על זה שהם ממש לומדים ומנסים ומשיגים 70 ולחזק אותם על זה!!!
כדי לעזור לילד שלכם בהתקדמות אני ממליצה:
1. לא לתזכר בכלל. הילד צריך ללמוד לבד מה התחושות המקדימות בגוף וזה הגוף שלו. לא להפוך את זה כמוקד שליטה, שלכם ההורים, כי זה יכול להתהפך ולהפוך לרגרסיה שהילד ישתמש בזה כדי להשיג שליט

התקדמות בגמילה Read More »

חשיבות המגע

חשיבות המגע

על חשיבות המגע בחיי התינוקות

אי אפשר להתפתח ללא מגע. מגע מאפשר לנו היכרות טובה עם גופנו. הגדרה של גבולות הגוף שלנו. איזון היכולות השריריות שלנו.
כשאנחנו נוגעים בילדים שלנו אנחנו מעבירים להם מסר שאנחנו שם. שיש להם על מי לסמוך. הביטחון עובר במגע.
והתינוקות לומדים להכיר את הגוף שלהם ואת היכולות שלו באמצעות המגע. למשל אם ניגע ביד של התינוק, המוח יקבל מידע עיצבי על האיבר הזה, הוא יבין שיש שם יד שאפשר להשתמש בה.
אם אנחנו נוגעים במגע מרפרף וחסר ביטחון זה יעבור. אם ניגע במגע בטוח זה ישדר משהו אחר.
נסו לדמיין שאתם מושיטים למישהו יד כדי ללחוץ אותה.
כמה משמעותית הלחיצה.
כמה אפשר לדעת על האדם שעומד מולכם לפי הנוכחות של הלחיצה שלו.
לפעמים רק מלחיצת היד של האדם שעומד מולך אתה כבר יכול לדעת מיהו.
לתינוקות יש קולטנים למגע.
הם יכולים ככה לדעת לפי המגע מי עומד מולם. מי מחזיק אותם. אם אפשר להתמסר בידים שלו או לא.
הם לא סתם בוכים בידיים של מישהו שמרים אותם. לרוב הבכי מסמל בהלה בידים הזרות. לא בגלל הזרות. בדרך כלל בגלל רמת הביטחון שהם מרגישים בידים האלו.
לכן אם אתם מרימים תינוק נסו לעשות זאת במגע בטוח. קחו אויר לפני כן וסמכו על עצמכם. התדר הזה שאתם תשדרו יעבור לקולטנים של התינוק באמצעות המגע שלכם.
הוא יחוש אתכם.
ואם תהיו מספיק בטוחים בעצמכם תשדרו לו שהוא יכול להרגע עליכם.
ככל שתגעו בו יותר כך הוא יוכל ללמוד מהם גבולות הגוף של עצמו, למה הגוף שלו מסוגל. אולי הדבר הכי מרגש זה להתבונן בתינוק שלומד להשתמש בגוף של עצמו.
כשהם נולדים אין להם את ההבנה הזאת שהגוף שלהם שייך להם. הם לא יכולים להזיז באופן רצוני את האיברים שלהם, לא יכולים לשלוט בגוף או בפעילות והתנועה שלו. אפילו באיברים הפנימיים אין להם יכולת להשתמש ביעילות. חוסר הבשלות הזו של המערכות הפנימיות, כמו מערכת העיכול ומערכת הנשימה מייצר מצב של תופעות שאנו מכנים "גזים" אבל כוללות בתוכן את כל תופעות חוסר הבשלות של מערכת העיכול. למשל, קושי לשחרר גרעפס, פליטות, שיהוקים, התעטשויות, קושי לשחרר קקי, פליטות מהאף, גזים כלואים.
כיצד המגע יכול לעזור לכל אלה? כמו שכתבתי קודם ככל שניגע בתינוק יותר, נעסה אותו, נטפח עליו, נשפשף אותו, נהמהם לתוך גופו הקטן, כך הוא ילמד להכיר את גופו ולהצליח להשתמש בו. המודעות הזו תאפשר לו לשלוט בשחרור השרירים או כיווצם ועל ידי כך לעכל יותר טוב ולהשתמש יותר טוב במערכות הפנימיות.
הרבה פעמים אחרי עיסוי טוב התינוקות רגועים יותר וזה מאפשר להם לשחרר גזים כלואים או קקי.
יש ערך גדול למגע, בהמון מישורים עבור התינוקות שלנו, תנו להם, געו בהם, לושו אותם ואפשרו להם ללמוד להכיר את גופם ולחוש ביטחון.
הרווח שלהם יהיה אדיר ואתם תוכלו לראות ולהתרגש איתם במסע להכרת הגוף והשימוש בו.
סומכת עליכם שאתם יכולים.

עינת דולב הדס
מלווה התפתחותית, יועצת הנקה, מאמנת ריצה וכושר רפואי ומדריכת הורים
0544229800‪

חשיבות המגע Read More »

שכיבה על הבטן

שכיבה על הבטן

שכיבה יעילה ומיטבית על הבטן. 
 
אז מה באמת צריך בשביל לשכב בנוחות על הבטן?
בשביל להרים את הראש באופן הכי מיטבי שיש?
קודם כל צריך להרגיש נוח עם הגוף שלנו. זה אירוני כי התינוקות שלנו לא מכירים מספיק טוב את הגוף של עצמם ולא מרגישים בו נוח.
הם לא יודעים להפריד בין התנועתיות של השרירים של עצמם וששריר אחד נמתח או מתכווץ גם השאר עושים את אותו הדבר כאילו באופן אוטומטי.
הם לא יודעים להרפות חלק אחד ולהפעיל חלק אחר. הכל פועל כמקשה אחת.
בשביל לשכב בנוחות על הבטן בית החזה צריך להיות גמיש מספיק כדי שהידים יוכלו להגיע לקו האמצע והם יוכלו להישען על האמות.
הם צריכים להיות מסוגלים להרפות את החלק התחתון של הגוף כדי שזה ישקע במשטח ויהווה בסיס חזק להרמת החלק העליון.
כשהם שוכבים על הבטן מומלץ לסדר להם את הידים ולהישען להם על החלק התחתון ולנסות להסיח את דעתם מהקושי כדי שהשרירים יתאמנו ויתחזקו.
חשוב מאוד לזכור ששכיבה על הבטן זה תרגיל כח. ממש כמו תרגילי כח שאנחנו עושים בחדר כושר ובתרגילי כח המנוחה לא פחות חשובה מהתרגיל עצמו. כמו שבחדר הכושר אנחנו עובדות בסטים כך גם בשכיבה על הבטן מומלץ לעבוד בסטים לכן כדאי לתת להם להיות שם מעט. עד שהם מקטרים או אפילו כמה שניות לפני הקיטור ואז להפוך בחזרה לגב ולתת להם לנוח. אפשר במנוחה קצת לעסות להם את השכמות ובית החזה כדי שירפו את השרירים וינוחו באמת
ואז שוב.
תרגיל של כמה שניות.
מנוחה של כמה שניות.
תרגיל של כמה שניות. 
מנוחה של כמה שניות. 
ככל שתחזרו על זה יותר פעמים ככה הם ילמדו יותר מהר. 
אל תתנו להם לבכות על הבטן כי כשהם בוכים הם מכווצים את כל השרירים שוב כמקשה אחת ואז עוד יותר לא נוח להם לשהות בתנוחה הזו כי הם מאבדים את התנועתיות.
הדרך הטובה והיעילה ביותר לדעת כמה לא נעים להם לשכב על הבטן היא לשכב לידם על הבטן ולחקות את התנועות שלהם, לחקות את השכיבה הלא יעילה שלהם על הבטן. אני מזמינה אתכן לנסות לשכב לידם על הבטן בדיוק בדיוק כמו שהם שוכבים, הניחו את הידים בדיוק כמוהם, הניעו את הראש בחוסר יציבות בדיוק כמוהם, הניעו גם את הרגלים ועלו אותן למעלה כמו שהם עושים והרגישו על הגוף שלכן בדיוק איך הם מרגישים. עכשיו אחרי שהרגשתן נסו להפוך את השכיבה שלכן לנוחה יותר, נסו לחשוב מה אתן צריכות לעשות כדי להפוך את השכיבה לנוחה יותר ויעילה יותר וכשאתן מבינות על הגוף של עצמכן איך זה מרגיש, תוכלו לארגן את הגוף שלהם באופן הכי נוח שאפשר. 
ככה יהיה להם קל יותר, החוויה שלהם תהיה טובה יותר מהתרגול וההתקדמות תהיה מהירה וטובה יותר. 
 
לוו אותם והיו סבלניות.
הליווי בתהליך הזה חשוב מאוד להצלחה.
סומכת עליכן.

שכיבה על הבטן Read More »

הירשמו לניוזלטר וקבלו חיבוק חמים באמצעות הטבה מיוחדת שתעניק לכם

אחוז הנחה ברכישה הראשונה

* בהרשמה הינך מאשר/ת דיוור מהחברה ויכול/ה להסיר את עצמי בכל רגע.