GARAMA

מהו וויסות חושי?

אחת המשימות ההתפתחותיות המרכזיות עימן מתמודד התינוק הוא וויסות עצמי. וויסות הוא בעצם ארגון. ליכולת להתארגן יש בסיס ביולוגי – נוירולוגי אך במהלך ההתפתחות היא מושפעת מהתנסויות שונות, מחשיפה לסביבה ומתגובות הסביבה להתנהגות התינוק.

הוויסות כתהליך משפיע על כל תחומי ההתפתחות: מוטוריקה, קוגניציה, תקשורת, התנהגות רגשית וחברתית וכן על תהליכי הסתגלות ראשוניים כגון שינה, אכילה, רחצה וכו’.

קיימות 3 קטגוריות מרכזיות שבהן אדם חווה את סביבתו דרך גופו:

מערכת המגע (המערכת הטקטילית) מתפתחת כר ברחם, תגובות לגירויים של מגע כמו ליטוף, טמפרטורה וכאב.

המערכת הוסטיבולרית (שיווי משקל ומנח הגוף כנגד כוח הכבידה) קשורה למערכת השמיעה, משפיעה על תגובות שיווי משקל, קורדניציה, תנועות עיניים ועוד.

המערכת הפרופריוספטיבית (מידע המגיע מן השרירים והמפרקים עקב תנוה של הגוף) תורמת להכרת “סכמת גוף” תחושת האדם את גופו.

התינוק לומד וימשיך ללמוד בשנים הקרובות כיצד לשלב בין התחושות השונות ולהגיב אליהן בצורה אופטימאלית. רק אחרי גיל 8-9 שנים מגיעה האינטגרציה הסנסורית של כל המערכות להבשלה מלאה.

תרגילים לגרייה חושית

טווח הגילאים ( מגיל אפס עד שנה)

המגע – חוש המישוש

המערכת הקשורה למגע חשובה בקביעת התנהגות פיסית, המנטאלית והרגשית של האדם. כל אחד מאתנו, החל מינקות, זקוק לגרייה הקשורה למגע כדי להישאר מאורגן, מתפקד ובריא.

המידע מהסביבה מתקבל ע”י קולטנים שנמצאים על עורנו הקרויים רצפטורים. תחושות מגע של לחץ, רטט, תנועה, טמפרטורה, גירוד וכאב מפעילות את קולטני המגע.

מגע עדין –ליטוף, צמר גפן, מטפחת, דגדוגים, מים

מגע עמוק – עיסוי עמוק, דחיסות, ויברציות, חיבוק, גלגול כדור על הגוף

חשיפה לטקסטורות שונות – משטחי פעילות, משחקים עם מרקמים

שיר משחק –”ליטוף ליטוף בכל הגוף” ודחיסות למפרקים

על כדור פיזיו שכיבה במנחים שונים ( בטן, גב וצד ) הנעת הכדור לפנים ולאחור, לצדדים. הקפצה עדינה

שכבו על הגב וחבקו את התינוק. התנדנדו מצד לצד תוך כדי “חיבוקים לוחצים”.

יציבות הגוף (החוש הפרופריוספטיבי)

הפרופריוספציה (התחושה העמוקה) מתייחסת למסרים חושיים אודות היציבה, הכוח, הכיוון והתנועה של חלקי הגוף השונים. היא מסייעת לאינטגראציה בין התחושה הטקטילית (קשורה למגע) לתחושה הווסטיבולרית. קולטני תחושה זו מצויים בשרירים ומפרקים.

הפרופריוספציה נותנת לנו מידע לגבי האם השרירים נמתחים או מתכווצים והאם המפרקים מתכופפים או מתיישרים. ייעודה של המערכת היא להגביר את מודעות הגוף ולתרום לשליטה המוטורית ולתכנון המוטורי.

מריצה נמוכה או גבוהה- ההורה מניח את התינוק על השוק (מריצה נמוכה) או הירך (מריצה גבוהה) כך שבית החזה מעבר לרגל. התינוק נושא משקל על כפות ידיו כשהזרועות ביישור. עומס על הידיים והזרועות מספק קלט פרופריוספטיבי העוזר לבנות את חוזקם של חלק הגוף העליון והזרועות.

זחילת גחון

דחיסות מפרקים – מזינה את המערכת ומניקה השפעה עמוקה. בעמידה ההורה אוחז באגן ודוחס אותו כלפי הרצפה, בישיבה גבוהה ההורה דוחס את הברכיים לכיוון הרצפה, במריצה ההורה דוחס את הזרועה לכיוון הרצפה

שיווי משקל ותנועה (החוש הווסטיבולרי)

המערכת הווסטיבולרית היא מערכת מאחדת, המעניקה לנו תחושה באשר למיקום שלנו בעולם. תנועה וכוח הכבידה מגרים קולטנים באוזן הפנימית. המערכת הווסטיבולרית קולטת מסרים על שיווי משקל ותנועה מהצוואר, העיניים והגוף, המידע נשלח למערכת העצבים המרכזית לצורך עיבוד, ואז נוצר מתח שרירי המאפשר לנו לנוע.

המערכת מספרת לנו היכן נמצא ראשנו וגופנו ביחס לקרקע : האם אנחנו זקופים, בשיפוע או תלויים עם הראש כלפי מטה, אם אנחנו נעים או במקום, האם החפצים סביבנו נעים או חסרי תנועה.

על כדור פיזיו – הטיות בישיבה, נדנוד, הקפצות

שיר משחק – “גילגילגול”

נדנוד מהיר/איטי בנדנדה, ערסל (מהיר- מגביר ערנות, איטי – מרגיע

הטיות על הברכיים

גירוי לסיבוב ציר או זחילה

היפוך מהגב לבטן – גירוי עם צעצוע עד חציית קו אמצע, עזרה ע”י הצלבת הרגליים או רגל אחת (תלוי בהתקדמות התינוק)

היפוך מהבטן לגב – קירוב הזרועות אחת לשנייה, הרמת צעצוע מעל הראש ועידוד הושטת יד למעלה עד להיפוך

“רוץ בין סוסי” – עימדו ואיחזו את התינוק עם יד אחת בין רגלי תינוק והשנייה לרוחב בית החזה. שירו את השיר תוך כדי ניעות למעלה ולמטה עם הרגליים.

אווירון – שכיבה על הגב עם ברכיים כפופות אל החזה וקרסוליים צמודים זה לזה. השכיבו את התינוק על השוקיים. החזיקו את ידיו או כתפיו והתנדנדו קדימה ואחורה.

גיל 4 חודשים – למה דווקא אז אנחנו חווים קשיים בהרדמה?

הורים רבים מספרים שבחודשים הראשונים התינוקי ישן מעולה! ואז מגיע גיל 4 חודשים, פתאום יש הרבה קשיים בהרדמות, יקיצות במהלך הלילה, נעזרים בהנקה/ בקבוק/ מוצץ/ הרבה ידיים/ כדור פיזיו ומה לא?! 

מה בדיוק קורה בגיל 4 חודשים?

ישנה קפיצת גדילה משמעותית מבחינה קוגניטיבית, תקשורתית ומוטורית. 

הבייבי הרבה יותר מודע לסביבה ,נראה שהוא מתקשר איתנו יותר.

זאת אומרת, שעד אזור גיל 4 חודשים יש צורך בעזרה בהרדמות, ויצירת חוויות שדומות לרחם (עיטוף, תזוזה,חום גוף) כך שבהדרגה ייחשף מהרחם החם והנעים לעולם החיצון.

 בהמשך הצורך בעזרה הופך להרגל ולתלות, התינוק מבין שיש מי שעוזר לו ומתווך לו את השינה ולכן ממשיך ודורש מאתנו את העזרה. 

 החל מאזור גיל 4 חודשים מתפתחת בשלות שמאפשרת למידה של הקטנטנים להרדמות עצמאית.

איך מאפשרים את הלמידה הזו? 

 צרו לכם שגרה יומיומית וסדר יום קבוע עם דגש לרוטינה קבועה (טקס שינה)  לפני כל הרדמה. 

למדו לזהות סימני עייפות בזמן ולתת להם מענה מתאים , סימני עייפות יכולים להיות: פיהוק, שפשוף עיניים, אדמומיות באזור הגבות, הזזת הראש לצדדים. 

 נסו ליצור הרגלים של הרדמה במיטה כאשר הבייבי רגוע, היעזרו במגע בתוך המיטה ותאפשרו תחושה שהמיטה היא מקום בטוח ונעים.

אם אתם מרגישים שאתם רוצים הכוונה או לא בטוחים איך ואיפה להתחיל אני כאן בשבילכם.

חשיבות יצירת הקשר בין האם לילד :

המרכיבים ליצירת הקשר הם מגע, דיבור, חיוך, יצירת קשר עין, חום ואהבה. נשתמש בכל המרכיבים הללו בזמן הפעילות לצורך יצירת קשר איכותי בין הורה לתינוק מה שיגרום לתינוק להיות בריא מכל הבחינות: רגשית, נפשית ושכלית. קשר כזה תורם לתינוק לאמון בסיסי ולביטחון עצמי. תכונות בין הורה לתינוק שיזדקק להן להתפתחותו התקינה גם בעתיד.

מגע – רצוי מאוד לנסות ליצור ולאפשר מגע גופני רב בין ההורה לתינוק כי מגע זה בעצם קשר גופני. המגע מאפשר לתינוק להרגיש אהוב. ניתן לשאת את התינוק קרוב לגופינו (במנשא או בידיים), דבר המאפשר לתינוק לחוש חום ובטחון. הקרבה לאם/אב מאפשרת לתינוק לחוש רכות, לשמוע ולחוש את קצב פעימות ליבה/ו. המגע מאפשר לתינוקות להבין איפה נגמר גופם.

הדיבור –  דיבור האם מאוד מרגיע את התינוק וגורם לו הנאה. לכן רצוי לדבר ואף לשיר לו שירים פשוטים. אין כל חשיבות לעובדה אם ההורה יודע לשיר יפה או לא, התינוק פשוט נהנה מקולכם המוכר ומרכות הקול.

החיוך – התינוק נהנה מעצם חיוכנו אליו. במשך הזמן הוא אף יגיב אלינו בחיוך, תחילה, עד גיל חודשיים בערך החיוכים הנם ספונטניים, לאחר מכן התינוק מתחיל להגיב ע”י חיוך לצלילים נעימים וקולות מוכרים.בהמשך נוצר מעין דו-שיח בחיוכים. אתם מחייכים זה אל זה כל אחד בתורו, זה אחר זה.

קשר עין – קשר עין גם הוא תורם מאוד לקשר. ברגע שהאם מאכילה את התינוק היא גם נוגעת בו, היא מדברת אתו או שרה לו, היא מחייכת אליו ומביטה בו. גם התינוק כשהוא אוכל בעיניים פקוחות למשל הוא יוצר קשר עין עם האם, הוא נהנה מאוד להביט בפניה, התינוק בד”כ מעדיף להסתכל עם פנים מאשר על כל דבר אחר.

אהבה וחום – חשובה לא פחות הרעפת אהבה על התינוק, שכן תינוק המקבל אהבה, יהיה מסוגל גם להעניק אהבה בשלב מאוחר יותר בחייו. כמו כן בתקופת חייו הראשונה, הוא חש חוסר אונים ולכן תחושה של חום ואהבה עשויה לסייע לו להרגיש טוב ומספיק בטוח בעולם החדש והזר לו. במשך הזמן התינוק מתחיל להגיב, הוא מתחיל לחייך, מתחיל להביט בנו, לגעת בנו, למלמל – מלמול שבמשך הזמן הופך לדיבור.

שינה בימים הראשונים

ההגעה הביתה מבית החולים, הלמידה מחדש או בפעם הראשונה איך להיות הורים לבייבי שרק נולד, ההסתגלות לשגרה החדשה, ההחלמה מהלידה, הלילות הלבנים, התהייה האם הבייבי שלי ישן מספיק, אוכל כמו שצריך, השמחה לצד הקושי כל אלו מאפיינים את הימים הראשונים לאחר הלידה. 

הפוסט הבא מוקדש לשינה בימים הראשונים, בתקווה לעשות קצת סדר..

אז כמה הבייבי שלי צריך לישון במהלך יממה? ובחלוקה של כמה פעמים? ממתי כדאי להתחיל לבסס שגרת יום ? מזה אומר בכלל? שמעתי שיש דבר כזה שנקרא טקס שינה? מתי עושים אותו? מה הוא כולל? הבייבי ישן כל היום ובלילה ער? איך עוזרים לו להבדיל בין יום ולילה? 

חשוב לי לחדד שכל מה שנכתב הוא בדגש על קווים מנחים ואין שחור ולבן.

בחודש הראשון נצפה שהבייבי ישן בין 16-18 שעות לאורך היממה. 

יש תינוקות שיעשו את החלוקה בין יום ללילה בצורה טבעית וירכזו את רוב שעות השינה במהלך הלילה, ויש כאלו שיפזרו את מכסת השעות על פני כל היממה בתנומות קצרות של בין רבע שעה ל-4 שעות.

אז אמנם חלוקת השינה על פני כל שעות היום בתנומות קצרות היא טבעית ותקינה לחלוטין ובמרבית המקרים עם הזמן והגיל ובצורה ספונטנית רוב שעות השינה יתרכזו לאט לאט ללילה, 

אך יש כמה דברים שנוכל לעשות על מנת לקדם זאת. 

איך יוצרים הפרדה בין יום ללילה?

  1. ראשית, נעזור לבייבי להבדיל בכלל בין יום ללילה. נשדר לו שבמהלך היום אנחנו פעילים, נחשוף אותו לאור יום, לקולות וגירויים חיצוניים נוספים. לעומת זאת בלילה, נשדר אוירה רגועה ונמעיט בגירויים חיצוניים. למשל, אם מאכילים בלילה, נבחר להדליק אור קטן ומעומעם ולא נצא מהחדר ונדליק אור מרכזי.
  • 2.      נקפיד על טקס בוקר במסגרתו ניצור לנו רוטינה קבועה של פעולות אותן נבצע כל תחילת יום והן יסמנו לבייבי שעכשיו זה הזמן להיות יותר פעילים. לדוגמא, נספר לבייבי שהגיע הבוקר, נחליף טיטול ונבחר שיר קבוע אותו נשמיע כל בוקר.
  • 3.      נקפיד על טקס ערב במסגרתו ניצור רוטינה של פעולות קבועות שיסמנו לבייבי שהגיע הזמן לשנת הלילה. לדוגמא, נעמעם אורות במטרה ליצור אוירה רגועה ונטולת גירויים, נעשה אמבטיה רגועה, נאכיל וניכנס לחדר השינה. 

במהלך הלילה מומלץ לענות על כל צורכי התינוק בתוך חלל השינה.

אפשר להתחיל לבסס שגרת יום וטקס שינה כבר מהיום הראשון וניתן גם להמתין כמה שבועות במהלכם נאפשר לעצמנו רגע להתרגל לשגרה החדשה, נתאושש מהלידה, נלמד להכיר את הבייבי שלנו ונתחיל אחרי שאנחנו מעט רגועים יותר.

כאן עבורך לכל שאלה והתייעצות💜

אוכל ושינה

כשלא ישנים טוב באופן קבוע יש לכך השלכות משמעותיות: 

להורים – מתח, עייפות שחיקה

גם מהילדים זה גובה מחיר רגשי, התפתחותי והתנהגותי. 

שינה, או יותר נכון חוסר בשינה יכול להשפיע על היום שלכם ושל ילדיכם מקצה לקצה .

בעקבות כך הורים רבים להוטים לעזור לילדיהם (ולעצמם) לישון טוב יותר, הם לפעמים עושים בדיוק את ההיפך ממה שיקרב אותם למטרה

המיוחלת – שינה טובה.

הרדמות על הציצי/בקבוק

גם אתם במסגרת טקס השינה מקיימים את ההאכלה (הנקה או תמ”ל) בחושך בחדר? 

במחשבה שהילד יתנמנם בשקט בזמן ההאכלה, ואז ההירדמות תהיה קלה ונעימה יותר?!

לאכול בלילה זה נורמאלי לחלוטין(תלוי גיל כמובן) 

הבעיה מתחילה כשהבייבי מתעורר בלילה ודורש שוב ושוב לאכול כי רק ככה הוא יודע להירדם.

מה קרה כאן בעצם❓

ברגע שיצרנו קשר בין האכלה ושינה (מכיוון שההאכלה נעשית בחדר ובחושך בסמוך לזמן ההשכבה), הילד לומד להירדם בעזרת אוכל, האוכל מתווך את השינה, לכן, בכל התעוררות לילית הוא יזדקק שוב לאוכל בשביל לחזור לישון.

אז מה עושים❓❓

החל מגיל 3-5 חודשים ומעלה במידה ויש קושי בהרדמה והתעוררויות מרובות שמסתיימות בהאכלה על מנת להרדים – יש להפריד בין האכלה ושינה. 😋💤

אוכלים במטבח או בסלון, ובחדר השינה ישנים. 

יש לקיים את ההאכלה בסלון או בחדר מואר, להקפיד שהילד ער בזמן בזה, כי כשאנחנו אוכלים אנחנו ערים, לא ככה?!

שכיבה על הגב, סימטריה, קו אמצע ומערכת ההצלבה

הורים רבים מעדיפים להשכיב את תינוקם על גבו. מה בעצם גורם להורים להיות כה מרוצים מהמנח של שכיבה על הגב?

הסיבה הראשונה היא קשר עין ותקשורת ראשונית טובה עם התינוק הצעיר. התינוק יכול בקלות יכול לעקוב אחר המתרחש מסביבו, ליצור קשר – עין עם הסובבים, לחייך ולייצר אינטראקציה ראשונית. בניגוד לשכיבה על הבטן מנח השכיבה על הגב דורש מהתינוק מינימום מאמץ והגוף נתמך בצורה מקסימאלית ולכן נדרש מאמץ שרירי נמוך.

סיבה שנייה היא שבמנח שכיבה על הגב קיים יתרון בהשגת התקדמות בתפקודי ידיים ומשחק ראשוני: קל יותר לשכב על הגב ולאחוז משחק בידיים. משחק הדורש מניפולציה בשתי ידיים כגון : מחיאת כף העברת חפץ מיד ליד, הכנסה של חפץ לתוך הפה או חפץ, הקשת משחק במשחק בקו אמצע, יתקיים בשכיבה על הגב ובהמשך בישיבה.

סיבה נוספת היא הכרת הגוף מבחינה תחושתית. בעת שכיבה על הגב ניתן לראות את מרבית הגוף ואף למששו. התינוק מתחל בהתבוננות ובמגע של ידיו בפניו ופיו, ובהמשך לומד לבחון, ראייתית ותחושתית, גם את החלק התחתון של גופו. הכרות זו עם הגוף חשובה מאד לשם רכישת אבני דרך רבות ולבנות סכמת גוף אשר תשמש אותו בעתיד לרכוש אבני דרך בכל התנוחות.

בטיחות. ההמלצה משנת 1992, ע”י האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים, להעדיף תנוחה של השכבה על הגב בתינוקות ישנים ובתינוקות הנמצאים מחוץ לטווח ההשגחה המידי של המטפל. המלצה זו יצאה בעיקבות מציאת הקשר בין תסמונת המוות בעריסה לבין השינה בשכיבה על הגב.

סימטריה. מנח השכיבה על הגב מאפשר תפקוד סימטרי של הידיים והרגליים. ההתפתחות המוטורית של התינוק צריכה להיות סימטרית משני צידי הגוף. זאת על מנת לאפשר טווחי תנועה מלאים. כוח שריר תקין וכמובן התפתחות שווה של שני צידי המוח. סימטריה משמעותה יכולת התינוק לשמור על קו אמצע ולצאת ממנו בחופשיות ללא הבדלי תפקוד בין ימין ושמאל. חשוב לדעת: דומיננטיות יד (העדפה לשימוש ביד ימין או שמאל) מתפתחת רק בסביבות גיל שנתיים!

מערכת ההצלבה. מערכת ההצלבה מתחילה להתפתח אצל התינוק סביב גיל 3 חודשים. המערכת מאפשרת הפעלה תקינה של שני צידי המוח ומתבטאת ביכולת התינוק לחצות את קו האמצע של הגוף, להניע פלג גוף עליון על פני תחתון ולהפך (רוטציות גו ואגן) וליצר הפרדת תנועה איכותית. יכולות אלו יתרמו להשגת אבני הדרך המוטוריות כגון היפוך וזחילה, ביצוע תנועות עדינות ומדויקות, וויסות תנועה ולשמירה על שיווי משקל.

סובלים מחרדת קורונה? לא בפני הילדים

אתם לא שולטים בחרדה, לא רוצים בה ובטח שאינכם רוצים להעביר אותה לילדכם. חרדה עלולה להיות עקשנית, לא תמיד יש עליה שליטה והיא תמיד תגיע ברגע הלא נכון. בימים אלו, ימי קורונה, רבים מדווחים על מצוקה רגשית מסוימת שהם חווים: חרדה הנובעת מהמציאות הכלכלית החדשה, חרדה בריאותית מהחשש להידבק, תחושה כללית של חוסר שליטה, מצוקה בעקבות חוסר מעש והרשימה עוד ארוכה.

המצב הנוכחי רחוק מלהיות אידיאלי, אך הנחמה היא מבצע החיסונים שיצא לדרך המאפשר לרבים להסתנוור קלות מהאור שבקצה המנהרה. עד שיוכרז הניצחון על נגיף הקורונה, חשוב שגם אתם תדעו: ילדכם רואים אתכם, שומעים אתכם ומרגישים אתכם.

שתפו אחד את השנייה בקשיים, אך לא מול הילדים

נתחיל בדבר החשוב ביותר: חשוב מאד שתשתפו זה את זו בקשיים ובחרדות המציפים אתכם בתקופה המאתגרת הזו. עם זאת, נסו להימנע ככל הניתן מ”שיחות קורונה” אל מול הילדים.

בכדי להמחיש את השפעת השיח ביניכם על הילדים, נציג בפניכם את הדוגמא הבאה: אתם חוששים מאד להידבק מהנגיף, ורק המחשבה על הידבקות בו מעוררת בכם חרדה. לכן, החלטתם כי אתם מצמצמים באופן מוחלט את המפגשים הלא חיוניים. לרוב, תצדיקו את הבחירות שלכם גם במילים, ואותן מילים מגיעות בסופו של דבר אל אוזני הילדים:

  • ●       “אני מעדיף להישאר בבית עד שהקורונה תיגמר”
  • ●       “אני לא הולך לעבודה בימים האלו. מסוכן בחוץ”
  • ●       “לא הייתי בקניון חצי שנה. זו סכנה בריאותית!”
  • ●       “אני לא ישן בלילה מהחרדות שאולי אדבק”
  • ●       “אני לא רוצה שילדי יפגוש חברים, הוא יביא את הקורונה הביתה” ועוד…

הילדים שומעים אתכם, לומדים מדבריכם שהם אינם מוגנים וחשופים בכל רגע לסכנות ממשיות. נסו ככל הניתן לשדר מולם חוסן, ולצמצם דיאלוגים שעלולים להכניס אותם למתחים מיותרים.

האם ניתן לחסוך מהילדים את “מופעי החרדה”?

שאלה מצוינת. בכדי לא להעביר חרדה, צריכים לא להיות חרדים. עם זאת, כל עוד אתם נמצאים במודעות, תוכלו לחסוך מהילדים המון ביטויים של חרדה. כך לדוגמא, עם המילים שאתם אומרים זה לזו. באפשרותכם לקבל החלטות בחדרי חדרים ולא אל מול הילדים, לשדר מולם חוסן ולא חולשה ולשקף בפניהם כי הבחירות שלכם לא נובעות מתוך פחד, אלא מתוך רצון להגן עליהם.

איך להקל סימפטומים של חרדה בזמן אמת?

תשובה חד משמעית לשאלה הזו הייתה משמחת רבים הסובלים מחרדות בעוצמות מסוימות. שחרור מתחים ולחצים יכול להתבצע בשלל דרכים, כאשר האתגר הוא למצוא את השיטה שעובדת עליכם: פעילות גופנית, מדיטציות, דמיון מודרך, מיינדפולנס ועוד. בהקשר זה של הקורונה, דרך נוספת (וקלה מאד ליישום) להפחית את החרדה היא לנסות ולצמצם את צריכת האקטואליה. חדשות המדווחות על אחוזי תחלואה, תמותה, שיעורי הדבקה בערים מסוימות והחרפת ההגבלות אינן משמחות איש, ובטח שאינן תורמות לאנשים הסובלים מחרדה בריאותית.

ומה לגבי תינוקות?

האם תינוקות יכולים להרגיש בחרדה? מחקרים רבים שנערכו בעולם מעידים שכן. כדי להעניק לרך הנולד שלכם את הסביבה הבטוחה והטובה ביותר לגדול בה, חשוב יהיה שתיצרו אוירה טובה בבית, שנקיה מחרדות. נכון, קל הרבה יותר להגיד זאת מאשר ליישם, אולם אם תבחרו לחבר אליכם את התינוק, לעשות שימוש בכרית הנקה, ולייצר מגע פיסי רציץ ובוטח – תוכלו להשרות רוגע לא רק על התינוק, אלא גם ובעיקר על עצמכם.

הורים יקרים: סבא וסבתא לא עובדים אצלכם!

הם שמחים לבלות עם הנכדים שלהם, הם יעשו הכל בשבילכם ויהיו הראשונים להתייצב כשתצטרכו אותם. עם זאת, אינכם המעסיקים שלהם והם – אינם העובדים שלכם. העזרה מסבא וסבתא מבורכת! עם זאת, ישנם לא מעט סבים וסבתות המעידים כי בכדי להקל על ילדיהם, הם מבטלים את עצמם. לרוב, סבא וסבתא יתקשו להשיב בשלילה לבקשותיכם, כך שהתפקיד שלכם, הורים יקרים, הוא לזהות את הרגעים והמקומות בהם אתם עוברים את הגבול.

דמיינו לעצמכם את הסיטואציה הבאה: ההורים שלכם נכנסים אליכם הביתה, נותנים לגדול חיבוק ונשיקה וצופים בקטנה משחקת על מזרן הפעילות, מניחים את התיק ו… הופ. אתם כבר לא שם… יצאתם לאכול במסעדה האהובה עליכם.

כאשר סבא וסבתא עוזרים עם הנכדים. המרוויחים הגדולים הם כולם!

  • חיזוק הקשר של סבא וסבתא עם הנכדים
  • חוסכים לא מעט כסף על בייביסיטר
  • ראש שקט כי ילדיכם עטופים ומוגנים
  • סבא וסבתא זוכים בסיפוק רגשי אדיר
  • זמן איכות משפחתי שכולם נהנים ממנו

אל תשכחו לרגע: סבא וסבתא אינם מחויבים לעזור לכם ואת זה חשוב לזכור. מטבע הדברים, ישנם סבים וסבתות מעורבים, וגם כאלו שפחות.

מתי בקשת עזרה מסבא וסבתא הופכת לא לגיטימית?

בגדול, כשהם צריכים לבטל תוכנית (מאימון כושר ועד ארוחה עם חברים) כדי לעזור לכם עם הילדים. נסו להשיב על השאלה הבאה בכנות: מתי בפעם האחרונה ביקשתם מהוריכם עזרה והם השיבו לכם בשלילה? סביר מאד להניח כי גם אתם מתקשים להיזכר בסיטואציה כזו. הוריכם רגישים אליכם יותר משאתם יכולים להעלות על דעתכם: הם רגישים לשעות העבודה הארוכות, לעייפות שלכם, לצרכים שלכם ולצורך שלכם לקחת לעתים פסק זמן. אז את התשובה “לא” אולי לא תקבלו מהם, אך סביר ותשמעו מהם את הרמזים הבאים:

  • ●       “בייביסיטר היום? אני נוראה עייפה, אבל אם אתה צריך…”
  • ●       “קבעתי תוכניות, אלא אם זה קריטי…”
  • ●       “היה לי לא פשוט עם הנכדים אתמול…”

הורים, היו קשובים להוריכם וקראו “בין השורות”. מאחורי אותם “רמזים” ישנו מסר סמוי שבסך הכל מבקש מכם לכבד גם את זמנם ואת העובדה שגם להם ישנה שגרת חיים.

סימנים שגם אתם “התמכרתם” לעזרה מסבא וסבתא:

  • לא הייתה אצלכם בייביסיטר אפילו פעם אחת 
  • התשובה “לא” מהם היא לא תשובה
  • אתם נוטרים להוריכם על שלא יכלו לעזור לכם
  • אתם מפעילים לחץ/סחטנות רגשית על הוריכם

סבא וסבתא מגיעים לבייביסיטר? תאמו איתם ציפיות

אי אפשר לדבר על סבא וסבתא ונכדיהם מבלי לדבר על גבולות. ואם לדייק: על פריצת הגבולות. אתם מחנכים את ילדיכם על ערכים מסוימים, מציבים להם גבולות ברורים והם יודעים טוב מאד מה מותר ומה אסור. ואז, סבא וסבתא מגיעים לערב עם נכדיהם. והגבולות? לא רק מטשטשים, אלא נפרצים לגמרי! חשוב מאד שתתאמו עם הוריכם ציפיות באופן מלא, והדגישו בפניהם כי אינם יכולים לשבור את המילה שלכם מול הילדים. לדוגמא:

  • כמה זמן מסך מותר לילדים, אם בכלל
  • חטיפים וממתקים – כמה מהם מותר, אם בכלל
  • שעת השינה הקבועה של הילדים
  • סיפור לפני השינה – כן או לא וכן הלאה…

אם אהבתם גם את הפוסט הזה אני מזמינה אתכם ליהנות מאוסף גדול ומגוון של תכנים בבלוג ההורים שאני מנהלת באתר.

חשיבות השכיבה על הבטן

שכיבה על הבטן היא המנח שבו התינוק משיג את עיקר חיזוקו במהלך שנת חייו הראשונה. הסיבה לכך היא הפעילות השרירית המאומצת הנדרשת במנח זה מהתינוק, בכדי לצפות במתרחש בעולם סביבו. המאמץ מתחיל כבר בימיו הראשונים של התינוקת בניסיונות הרמת ראשו, וממשיך ביזית תנועה בצורות שונות כאשר בטנו פונה למשטח (תנועה על ציר הבטן, זחילת גחון, זחילת שש, הליכות דוב). קיים קשר צמוד בין רמת הסקרנות והעניין התקשורתי של התינוק בסביבתו, לבין מוכנותו למאמץ האדיר הנדרש בכדי ליהנות מהסביבה בעת השכיבה על הבטן. במנח השכיבה על הבטן בולט הקונפליקט בין עלות  לתועלת: התינוק יקדיש מאמץ ניכר בעיקר למשימות שיובילו להנאה ולעניין, ויפחית מאמציו כאשר הסביבה אינה מעניינת דיה.

חיזוק שרירי דורש פעילות יומיומית וזמן. נדרש כחודש ימים עד שאימון יומיומי יוביל לשינוי הרכב השריר בצורה משמעותית דיה, שתאפשר עליה ביכולתו המוטורית.

תינוק הרגיל לשכיבה פעילה על הבטן מימיו הראשונים זוכה “לתוכנית אימון” הדרגתית, בה קיים מתאם בין קצב השיפור ביכולתו השרירית לבין רמת העומס לה הוא נדרש בעת פעילותו.

תינוק שאינו מושכב על הבטן ברמה יומיומית אינו זוכה לזמן אימון המאפשר חיזוק הדרגתי. מאידך, תינוק המבלה זמן ממושך מדי בתרגול על הבטן, נוטה להתעייף שרירית ולעיתים אף להתעצבן רגשית, ו”לפספס את האימון. חשוב לזכור שגם בנושא ההשכבה על הבטן לא “כל המרבה הרי זה משובח”, אלא הגזמה בהחלט גורעת.

משך הזמן המומלץ להשכבה על הבטן

ההמלצה היא השכבה על הבטן לפרקי זמן קצרים, פעמים רבות במשך היום, תוך הארכה הדרגתית של משך השכיבה עם התחזקותו של התינוק. מומלץ להתחיל השכבה על הבטן מימי חייו הראשונים של התינוק. בהתחלה מדובר בשניות או דקות ספורות בלבד ורק בהמשך מדובר בעשרות דקות. סביב גיל חצי שנה מצופה שמרבית יומו הפעיל של התינוק תהיה במנח שכיבה על הבטן. כמובן שיכולת מרשימה זו בגיל חצי שנה התקבלה בהדרגתיות, תוך עליה מתונה במשכי התרגול.

נקודה חשובה ביותר היא שבכדי שההשכבה על הבטן תתרום לחוזקו של התינוק והתפתחותו, עליו לבצע תרגול בזמן הערות ולא בזמן שינה

נקודות חשובות לתרגול מיטבי על הבטן

  • חשוב לתרגל את השכיבה על הבטן במצבים בהם התינוק אינו עייף ואינו רעב. לא מיד לאחר ארוחה מלאה ומובן לא כשחש ברע.
  • חשוב לשים לב לסימנים שמשדר התינוק, לזהות סימני התעייפות קלים ואז להפוך אותו אל הגב דרך תנועת היפוך. כמובן עם הזמן לעלות את זמן התרגול ואת סף התסכול
  • חשוב להניח משחק מעניין וחברתי על מנת שהתינוק יתאמץ יותר. עבור תינוקות קטנים אפילו הפנים שלכם הוא מהמשחקים המשובחים ביותר עבורם.
  • ניתן להפחית מעט את רמת הקושי הנדרשת ע”י שיפוע חיובי וע”י כך להאריך את משך זמן השכיב העל הבטן(כפי שתרגלנו במפגשים: תרגול האוניה, שכיבה על החזה שלכם כשאתם בשיפוע, כדור פיזיו, קרש שחייה)
  • שימוש ארוך יחסית בשכיבה ב”אמבטיה” במהלך טיול. הרבה תינוקות נהנים מאד בעת טיול ברחוב ויתאמצו שרירית על מנת לא להפסיד את מגוון האטרקציות הנקרות בדרכם.

סדר יום

כשמדברים על סדר יום מדברים על שיגרה קבועה של פעילויות.

ננסה כמה שאפשר לשמור על סדר יום קבוע פעילות ,ארוחות במקום קבוע ככל הניתן,טקס שינה. 

למה💫 שינה היא סוג של פרידה עבור הקטנטים, עליהם להרגיש בטוחים ורגועים כדי שיוכלו להירדם.

  💫אם המסגרת וסדר היום אינם ברורים הפרידה עלולה להיעשות בדרך לא נעימה והילד ינסה למשוך את זמן הערות ולדחות את זמן השינה.

  💫סדר יום קבוע נותן לבייבי ודאות של מה בא אחרי מה ומה הולך לקרות ביום שלו/ה.

💫הדבר הזה כשלעצמו מרגיע ונותן תחושת ביטחון על כן חשוב להקפיד על שיגרה וסדר יום קבוע ככל הניתן.

אז מאיפה מתחילים🤷🏽‍♀️

1. בחודשים הראשונים נורמאלי שעדיין אין חלונות שינה וערות מסודרים לכן מה שאפשר לעשות זה – לעשות לכם רוטינה קבועה בבוקר שיוצאים עם הבייבי

 מחדר השינה, לעומת זאת בערב רוטינה קבועה שמסמלת את סוף היום-טקס שינה.

זה יכול להיות משהו קצרצר של כיבוי /הדלקת אור שיר מסויים שאתם אוהבים ולהגיד לבייבי ״בוקר טוב״/״לילה טוב״.

⭐️ למדו לזהות את סימני העייפות של ילדכם והשכיבו לישון בהתאם.

2. בהמשך כשהבייבי מתחיל לפתוח פער בין שינה לשינה מומלץ לשלב פעילות וגירויים בזמן עירות.

נסו לשלב פעילויות /שירים/סיפורים בסדר זהה במהלך היום (ככל הניתן) אחת אחרי השניה.

למשל…

בוקר :פעילות על המשטח סיפור .

צהריים: טיול בחוץ זמן פוף/טרמפולינה 

ערב: אמבטיה עכשיו ברור שיש עוד מלא שעות ביממה!!

 אבל פעילות ספציפיות קבועות במהלך היום זו התחלה מעולה.

3. בהמשך כשכבר מזהים חלונות עירות ושינה קבועים אפשר ממש לתכנן סדר יום קבוע ולהערך בהתאם לכל פעילות בחוץ או בפנים לפי שעות השינה והרעב של הבייבי.

0
    0
    העגלה שלך
    העגלה שלך ריקהחזור לחנות