ביעות לילה מתרחש בדרך כלל בילדים בגילאי 2-6 בשעת השינה הראשונה. הילד מתיישב במיטה ומתחיל לצעוק , להתנשם, עלול להראות מבולבל ולעיתים לא מזהה את הסובבים אותו. פעמים רבות הילד איננו מודע להמצאות ההורים בסביבתו והוא איננו מדבר, או מגיב לדיבור.

ביעותי לילה שכיחים בגיל צעיר וחולפים עם הגיל, הסיטואציה אומנם נראית קשה מאוד עלולה להתפרש כמצב מצוקה שהילד נמצא בו , נראה כאילו הוא בתוך חלום וזקוק לעזרה אבל בעצם הוא לא מגיב ומאוד קשה להעיר ממצב כזה.

חשוב מאוד להבין שמדובר במצב שקורה אצל הרבה ילדים.

מחקרים מראים כי ילדים אינם זוכרים דבר מהאירוע ונרגעים בקלות וחוזרים לישון, בנוסף לא תועדו השלכות שליליות לביעותי לילה.

בניגוד לסיוט שממנו הילד מתעורר ויכול לדווח על מה חלם (יתכן שלא ידע להבדיל בין חלום למציאות אבל ידע להסביר פחות או יותר מה קרה ויגיב לניסיונות הוריו להרגעה)

בביעותי לילה ילדים לא מגיבים במהלך האירוע, לא זוכרים דבר מהאירוע ולרוב נרגעים ממנו מאוד מהר שלא כמו מסיוט.

מה לעשות ואיך לנהל את הסיטואציה?

הכי חשוב זה לא להיבהל ולהשתדל להיות רגועים, ברוב המקרים עדיף להמתין והתופעה תחלוף לאחר כמה דקות, הילד יירגע ויחזור לישון.

לא פשוט להמתין מנגד ולא לעשות דבר כשהילד שלך נמצא במצב שנראה כמו מצוקה, לכן ניתן לשבת לידו, לדבר אליו בשקט, ללטף ולתת לזה לחלוף.

להשתדל לא ליצור עניין ולחץ סביב ביעותי הלילה על מנת לא לפתח חרדות אצל הילד.

ביעותי ללילה יכולים להיות מושפעים ממצבי לחץ ועייפות יתר, במידה וביעותי הלילה מתגברים ניתן לפנות לרופא לבירור מקיף.